עריכת הדף "מסכתות בני"ך" (פסקה)

===כיצד הוא גם בתוכן הסיום===
ועפ"ז יובן הקשר של מסכתות אלו ל[[ברייתא]] זו:

'''ברכות''' - מצד גדרי הנותן - [[קריאת שמע]] ענינה קבלת עול מלכות שמים עד מסירות נפש, ולכן מסתיימת המסכת בעניני פרידה מן המת, כיון שאם אי אפשר להסתדר בעניני קדושה בעולם, מוטב למות.
:[וע"ד החסידות: ברכה - מלשון המשכה (כמאמר המשנה "אומרים מן העולם ועד העולם" - מה[[עולם הבא]] ([[עלמא דאתכסיא]]) ל[[עולם הזה]] ([[עלמא דאתגליא]])). והמשכה זו קשורה ב[[מסירות נפש]], כיון שכמו אור הנר שמצידו עולה הוא למעלה ורק בגלל הפתילה יורד הוא למטה].
:ה[[רמב"ם]] אומר שעיקר המסכת הוא הברכות על המזון, וחיוב ברכות אלו הוא שלא יהיה כגנב, שהרי כל העולם של הקב"ה, ורק על ידי הברכה [[הקב"ה]] נותן לאדם רשות לאכול. שהרי האוכל הינו קדשי שמים, ועל ידי הברכה האדם נעשה כעבד של הקב"ה, ועבדים אוכלים מהקדשים.
:ומכל זה מובן שהשלום הוא מצד הנותן - שהאדם האוכל צריך להתבטל, ורק אז יכול הוא לאכול.

'''יבמות''' - מצד גדרי המקבל על ידי בירור והפיכה לקדושה. ייבום עדיף על חליצה, כיון שחליצה הוא ענין של קטטה ומריבה בין היבם ליבמתו, וכן בינו לאחיו. אולם מכל מקום גם בחליצה יש ענין של שלום - שהיא יכולה להינשא למי שהיא רוצה, וכן מובא בזהר שהחליצה עושה טובה לנשמת המת. אך העיקר של השלום הוא ביבום.

הענין בעבודה: בדרך כלל לאדם יש תולדות, דהיינו, מעשים טובים, וכאשר אין לו, זהו מצד התערבות של הלעומת זה, שהרי זה גורם לו להידחות מגבול הקדושה, ועל ידי הייבום שנקרא הולדה של המת, או על כל פנים חליצה שעושה תיקון לנשמתו (אבל לא נעשה אצלו הולדה, ולכן יבום קודם). ומכל זה מובן את קשר המסכת לענין השלום מצד גדרי המקבל (שבודקים מה יותר טוב לו) והפיכתו לקדושה.

בסיום המסכת נאמר גם שחכמים ביטלו את הדרישה וחקירה בעדי ממונות, בכדי שלא לנעול דלת בפני הלווים. וגם בזה מודגש השלום מצד המקבל: [[הקב"ה]] (הנותן) הצריך לדרוש ולחקור את העדים בכדי שלא תתקבל עדות שקר, ואין זה מצד חשש שקר אלא מצד גזירת הכתוב. וכיון שהתורה מתחשבת בגדרי המקבל, הצריכו גם בדיני ממונות (ולא רק בדיני נפשות). אולם חכמים התקדמו צעד נוסף לכיוון גדרי המקבל ואמרו שאין צורך בדרישות וחקירות, כיון שזה יגרום לאנשים מסויימים להמנע מלתת הלוואות.

ובפרטיות יותר: האמת של התורה (הנותן) שמתבטאת בשני עדים מתאימה עם גדרי העולם (המקבל) - שאין דופי בעדות. וההתחשבות בגדרי המקבל היא בכך שבשביל טובת העולם עדיף שלא לחקור וכן לא תינעל הדלת בפני הלווים.