עריכת הדף "דוד קוק" (פסקה)

== בטשקנט ==
למרות כל ניסיונות ההתחמקות, נעצר ר' דוד פעמיים על ידי השלטונות{{הערה|עד כמה שידוע נעצר פעמיים אך ייתכן שיותר מפעם אחת ולא סיפר}}. הפעם הראשונה הייתה בטשקנט, אך כמעט ולא ידועים פרטים מכך, שכן העדיף לשתוק.

הפעם השנייה בה נעצר הייתה בלבוב, הוא שהה במעצר ימים אחדים ונחקר כמה פעמים. באחת החקירות כשהחוקר איים עליו, ר' דוד לא נרתע והפטיר מול פניו הנדהמות: - "!!!Семье Кок не угрожают" ('על קוק לא מאיימים'). ותוך שהוא מרים את שולחן החקירות וזורקו על החוקר עצמו ופוצעו.

גם פה, תושייתו ואומץ לבו עמדו לו. תמורת שוחד עצום שנתן לאיש מנהלת נ.ק.וו.ד. הצליח להימלט מן המעצר באישון ליל, כשהוא לבוש במדי איש [[נ.ק.וו.ד.]]. וכאחד מהיחידים שידעו היכן התמקמה "כוורת" הפעילות של ראשי ועד הבריחה, שם פניו מן הכלא אל דירת המסתור כדי להציע את עזרתו... מאחר ו'ישב' מספר ימים ולא ידע את ההתפתחויות האחרונות בשטח - הוא בא לשמוע לאן נושבת הרוח, ובמה הוא יכול לסייע... הוא הגיע למקום, ונקש על הדלת ללא להזדהות בשמו. משלא נענה ניגש לחלון ונקש עליו בתקווה כי משם מישהו ישמע ויענה לו. כשהנאספים נוכחו לדעת שהאיש העומד ליד הדלת לבוש במדי נ.ק.וו.ד., נפלה עליהם אימת מוות. לאחר מספר דקות נקש שוב ר' דוד באמרו "דא איז דוד!" רק אז נרגעו. ר' מענדל ניגש לפתוח את הדלת תוך שהוא מכבד אותו בסטירת לחי הגונה, על הפחד והחרדה שהפיל על כולם.

===ט' כסלו תש"ז===
לפננו תיאור מאת גיסתו של ר' דוד '''סימה סודקביץ'''' אשת ר' [[זלמן סודקביץ]] מהארועים שהיו סביב היציאה מרוסיה:

"לאחר מספר שנים בהם שהינו בימי המלחמה ב[[טשקנט]], שם פתח בעלי ר' זלמן ע"ה מפעל שהעסיק רבים מאנ"ש שהצליחו אודותיו להתפרנס ולשמור את השבת ואף השיג פטור מגיוס לאחר ששיכנע את הרשות הצבאית בנחיצות התוצרת שלו למאמץ המלחמתי, עברנו לגור בפאתי מוסקבה.

בעת שהתחלנו להתבסס במקום, היה זה בקיץ תש"ה מצאנו להפתעתנו בתיבת הדואר גלויות דואר מפראג הממוענה אלינו שתוכנה המהמה אותנו ושיבשה את שיגרת חיינו (בתרגום מרוסית) "לסודקביץ' זלמן, הסבא מזדקן הוא מבקש מהנכדים להשתדל לראות אותו. בברכה הרב ג'ייקובסון" ועל הגלויה התנוססה לתפארת חותמת הצנזורה הרוסית.

הבנו מיד כי גלויה זו הוראה ישירה מאת הרבי הריי"צ עבורנו שנשלחה מהרב ישראל ג'ייקובסון. נבהלנו מאוד. כל דמות שהתקרבה למקום הדאיגה אותנו, וכי דבר קל הוא גלויה מהרבי שעברה תחת הצנזורה ומי יאמר שלא הבינו תוכנה.

בערב ר"ה נולד לנו במז"ט בננו גרשון ומיד לאחר הלידה התחלנו בהכנות ליציאה. את הבית מכרנו לר' [[פרץ חן]] ולקראת היציאה לכיוון לבוב ספרנו לשכנים התוהים על מעברנו לעיר אודסה. בתוך כדי הדברים ניגש אלנו אחד השכנים השקטים שהוכר כאיש טוב ולחש לנו "אל תספרו לי סיפורים אני עובד בצנזורה ואישרתי בעצמי את הגלויה שקיבלתם אני יודע בדיוק לאיפה אתם נוסעים".

לאחר חודשי מתח וחרדה בעיר לבוב הגיע יום היציאה. כל משפחתנו הצטרפו לעשאלון שיצא בט' כסלו (תש"ז) אלא לפי תנאי ופרטי הניירות אני עצמי והילדים הותאמנו לניירותיו של משפחת גיסי ר' דוד קוק ואילו בעלי ואחותו מרת פערל זוגתו של ר' דוד קוק לא הותאמו לניירות. הם סמכו על אותם עסקנים שסיפרו להם כי אפשר לסדר זאת על הגבול.

בהגיענו לגבול המתח טיפס לשיאים חדשים הגברים הורדו אל הקור הנורא בחוץ, והנשים נשארו בתוך הקרון. כל גבר שנקרא שמו ע"פ רשימת שמות הנוסעים ניגש אל השולחן של הפקידים והציג ניירותיו והמשיך לכיוון הקרונות. בעלי עמד בתור והוא אובד עצות כיצד יוכל לחצות את המחסום אל הרכבת.

בהשגחה פרטית בני פייטל שהיה ילד קטן ראה בסמוך לאחת הקרונות פרח יפה שעניים אותו בתקופת החורף זה תופעה די נדירה והוא התקרב להתבונן בפרח המעניין בעוד שבעלי שומר על צעדיו, צעד אחר צעד עברו את נקודת הביקורת כשבעלי עסוק בשמירת ילדו. כשהתקרב לקרון חמק עם בני פנימה.

לאחר שהגברים עברו ואף הנשים הציגו את ניירותיהם בתוך הקרונות. בקשו מגיסתי מרת פערל אשת ר' דוד (קוק) שהייתה אז בהריון מתקדם עם בנה השני והייתה צריכה ללדת כל רגע. והיא התחמקה באומרה שבעלי מחזיק אותם. אנשי הביקורת הבטיחו לחזור.

בנתיים בעלי שחמק עם אחותו התחפרו מאחורי כל המזוודות, ועליהם התיישבו הנער [[זעליג אלטהויז]], ור' מענדל דייטש שהיה בגיל יותר מבוגר ככה שלא יחשדו.

המתח שוב גבר כשר' בערל גורביץ' נלקח למאסר מחוסר ניירות והחיפוש אחרי בעלי ואחותו מרת פערל שלפי הניירות נרשמה כזוגתו (כזוגתו של אחיה ר' זלמן סודקביץ) גברו. ברשימת הנוסעים התנוסס שמו של בעלי ר' זלמן ובפועל הוא לא הציג ניירותיו. השוטרים הזועמים עברו מקרון לקרון ואיימו כי לא יאשרו את הנסיעה אם בעלי לא יסגיר אותו להם.

בזעמם כמעט שהחליטו שאני אשתו וחפצו לאסרני. גיסי ר' דוד קוק עמד בתוקף על כך שאני אשתו ואני רשומה בניירותיו ואין שום שייכות עם האדם אותו הם מחפשים ובסוף לא מצאו ויצאנו.

=== לאוסטריה וצרפת ===

בחורף [[תש"ז]] הבריח את הגבול ל[[פולין]] יחד עם קבוצת פליטים בת ארבעה עשר אנשים{{הערה|בהם ר' [[שמואל אלטהויז]] ואיסר קלובגנט.}}. הם המשיכו רגלית לעבר צכי'ה ומשם לאוסטריה בה נולד להם בנם השני ר' [[אליהו קוק]] ומשם המשיכו לצרפת, שם נעזרו כמו כולם בארגון הג'וינט. במשך שנתיים התגוררו במלון דירות - פרימה.

באותם ימים עבד ר' דוד בתור מנהל מפעל לסריגים, אותו סידרו עבורו אנשי הגוינ'ט. הוא ידע את המלאכה עוד מרוסיה, שם ניהל מפעל לסריגים עם גיסו ר' [[זלמן סודקביץ']]. הוא עבד במכונה בייצור דוגמאות. המנהלים ביקשו שיעשו דוגמאות חדשות ומגוונות. ר' דוד שהיה מוכשר, היה מפיק מתחת ידיו דוגמאות יפות וססגוניות. לא כל החסידים היו מוכשרים למלאכה זו, ור' דוד חשב גם עליהם. במקום להוסיף לעצמו עוד דוגמאות ובכך להאדיר את שמו בפני מנהלי המפעל, העדיף לסייע לאחיו החסידים וייצר בעבורם דוגמאות יפות בכדי שיוכלו להמשיך בעבודתם ולהתפרנס בכבוד.

=== לארץ הקודש ===

באותם ימים, כמה מבני משפחתו ומשפחת רעייתו עלו ל[[ארץ ישראל]]. גם ר' דוד עלה לארץ הקודש, וביום כ"ד ב[[אייר]] [[תש"ט]] הגיע לארץ הקודש עם רעייתו ושני בניו.

תחילה התגוררה משפחת קוק בפרדס חנה, לאחר מכן עברה למעון העולים בבאר יעקב ומשם לכפר חב"ד. באותם ימים התגוררו בכפר משפחות העולים החב"דיות הראשונות. תחילה התגוררו במבנים ארעיים בסמיכות להיכן שממוקם כיום [[בית הכנסת]] '[[בית מנחם]]'. משהגיע החורף והכל הוצף מים, הועברו למבנים נטושים בחלקו הימני של הכפר.

באותם ימים קיבל ר' דוד מספר הצעות לעזוב את ארץ ישראל ולעבור לאוסטרליה או ל[[ארצות הברית]]. אחד מחבריו שדחפו אותו להגיע לאוסטרליה, היה ר' [[שמואל אלטהויז]], שהיה עימו בעת הבריחה ובצרפת. הוא שלח לו מכתבים והתחנן אליו להגיע ולהצטרף אליו. ר' דוד שאל את [[הרבי הריי"צ]], אך לא קיבל תשובה. לימים, כאשר התקשה מאוד בפרנסה והוצע לו לעבור לארצות הברית, שוב שלח מכתב אל [[הרבי]], אך גם הפעם לא זכה לקבל תשובה. "אם הרבי לא עונה, משמע שאין אישור", פסק ר' דוד, והבין כי על אף כל הקשיים, שליחותו בעלמא דין היא ב[[ארץ הקודש]], ונשאר בה לגדל את ילדיו.

בשנים הראשונות עבד במאפייה ללחם בכניסה לכפר חב"ד, לא רחוק מפסי הרכבת. מאוחר יותר מונה למנהל העבודה בחברה לייצור חומרי בניה שהקים [[הרש"ג]]. לימים אף הקים חברה זעירה משל עצמו לייצור חומרי בנייה. לפני פטירתו עסק בגידול חממות פרחים, ובסייעתא דשמיא החל לראות ברכה בעבודתו.