עריכת הדף "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (פסקה)

==מקומו בתפילה==
בקריאת שמע אומרים לאחר הפסוק הראשון - שמע ישראל, ברוך שם כמל"ו, אמירה זו הינה בעצם השלמה לפסוק שלפניה:

באמירת שמע, הרי האדם מגיע למצב שבו אין עולם מולו, אלא כשם שהיה קודם בריאת העולם, כן הוא גם כעת. ומציאות העולם אינה אמיתית. וכמה שיגיע האדם על ידי [[התבוננות]] זו הרי די בה, שיכול להגיע למדרגות הנעלות ביותר של [[אהבת ה']] על ידי זה.

ואמנם קודם חורבן [[בית המקדש הראשון]] שהיו [[נשמה|נשמות]] ישראל במדרגה גבוהה, יכלו לומר רק שמע ומיד להמשיך לואהבת, אך לאחר החורבן איננו יכולים להגיע למדרגת ההאהבה, אם לא שקודם כל נקבל עלינו עול מלכות שמים באופן של [[יחודא תתאה]], כלומר, שנוגע גם בנו ולא רק במדרגות העליונות, וכך נוכל להתעורר ב[[אהבה]] לה'.

===ההשפעה===
נאמר לעתיד לבוא "ושמתי כדכד שמשותיך", והנה בבשכמל"ו ישנן כ"ד [[אותיות]], ואומרים [[קריאת שמע]] פעמים בכל יום, וזאת אומרת - פעמיים כ"ד, שהן כד כד. ועל ידי זה נעשית בחינת [[אשת חיל עטרת בעלה]].

כלומר, שהאשת חיל, שהיא בחינת המלכות, היא ממשיכה את "עטרת בעלה", כלומר, את בחינת הכתר לז"א שהוא "שמע" בעצמו, והיא ממשיכה מבחינה יותר גבוה.

ועיקר בחינת המשכת של כבוד ה'' שהוא מדרגת הרצון של אנא אמלוך ב[[עצמות ומהות|עצמות]] אין סוף, הוא באמרו בשכמל"ו. 

והמשכה זו נעשית דוקא על ידי יעקב, מכיון שנאמר "יעקב חבל נחלתו", שהוא (יעקב) חלק ה' ממש, כמאמר חז"ל "ישראל עלה במחשבה" סתם. ו[[מחשבה]] זו היא ה[[מחשבה]] הכללית כשהיה הוא ושמו בלבד בעולם לפני הצמצום, שצמצם את עצמו בכדי שיהיה לו רצון ו[[מחשבה]] בגילוי ש"אנא אמלוך" כנ"ל. ולכן ביכולתם (של ישראל) להמשיך משם להיות גילוי ההעלם, כלומר, שתתגלה בחינת מלכותו למטה. וזהו שאיתא שמע ישראל ה' אלקינו ישראל דוקא, מטעם זה. ומטעם זה דוקא יעקב אמר בשכמל"ו, ולא משה:

כיון שכמו שכתוב בזהר "משה מלגיו יעקב מלבר" (משה מבפנים ויעקב מבחוץ). שמשה הוא כנגד בחינת הדעת; ויעקב הוא כנגד בחינת התפארת. ומשם דוקא (מבחינת התפארת) שייך לעורר את המלוכה, אך לא מבחינת [[ספירת הדעת|הדעת]] שהיא דרגת משה רבינו.