עריכת הדף "ראש השנה לחסידות" (פסקה)

==בעקבות אגרת הקודש==
מאז הגילוי הגדול של חודש כסלו תרס"ב, החלו החסידים לכנות את י"ט כסלו בשם "ראש השנה לחסידות". בשנים מאוחרות יותר נקבע הנוסח המסורתי לי"ט כסלו: '''"גוט יום-טוב. לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו"'''. גם לוח השנה החסידית "[[היום יום]]" מתחיל ומסתיים בי"ט כסלו. הסיבה לכך, כתב [[אדמו"ר הריי"צ]] "על יסוד אגרת הקודש של הוד אאמו"ר אודות חג החגים שהוא ראש השנה לתורת חסידות חב"ד". (ובצילום כתי"ק של "היום יום" ניתן להבחין כי הרבי מלך המשיח חתם את החוברת בברכת "גוט יום טוב", ואדמו"ר הריי"צ הוסיף בכתב יד קודשו "לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות").

בנוסח האגרת כפי שנדפסה על ידי הרבי בהקדמת היום יום וכן בהעתקות של אדמו"ר הריי"צ הושמטו המילים "וקרוב הדבר" שכתב אדמו"ר הרש"ב באגרת ש"וקרוב הדבר אשר היום הזה הוא ראש השנה לדא"ח".

באותה שנה - תרס"ב, לאחר י"ט כסלו, כאשר החסידים במקומות מושבותם נודע להם ממכתבו של אדמו"ר הרש"ב בו הוא עושה את י"ט כסלו לראש השנה החסידי, חסידים רבים חשו צורך לחגוג את י"ט כסלו מחדש.

כאשר החסידים שהתגוררו ב[[בריסק]] קיבלו את מכתבו של אדמו"ר הרש"ב – היה בדעתם לקבוע את יום השמחה – כתשלומין לי"ט כסלו שכבר עבר – ב[[פורים קטן]]. כאשר ר' [[חיים מבריסק]] שמע על כך, אמר: "אין מערבין שמחה ובשמחה, וראוי הוא יום טוב של י"ט כסלו לקבוע ברכה בפני עצמו".
 
ואילו החסידים ב[[קרמנצ'וג]] קבעו שלושה ימים של שמחה (ט"ז, י"ז וי"ח שבט) וגם הרבנים המשתייכים לחסידי פולין, כמו רבי ישראל יעקב והרב טרשצ'נסקי, רקדו בלא בגד העליון. ואמרו: חב"ד ברוך-השם חיה. יתן ה' שגם חג"ת – כלומר, חסידי פולין - יחיו"...
 
החסידים ב[[וילנא]] ערכו סעודה גדולה מיד כאשר הגיע לידיהם מכתבו של הרבי. אחד מרבני וילנא ששמע על הסעודה שעורכים החסידים ועל כך שהם מתייחסים לי"ט כסלו כאל ראש השנה – מיהר לספר זאת לגאון הרב [[חיים עוזר גרודזנסקי]], ומילא פיו שחוק באמרו כי במשנה נזכרו רק ארבעה ראשי שנים, ואילו אצל החסידים הם חמישה. השיב הגאון לאותו מלהג שלמרות שהיה חבר הבית-דין ונחשב בין גדולי הרבנים, אבל הנהיג כמה קוּלוֹת בסדר ד[[בה"ב]] ו[[יום כיפור קטן]] ועוד בענייני הנהגה, מה שהגאון ר' חיים עוזר הצטער על זה, וכשסיפר לו על אודות האגרת דר"ה של חסידות השיב הגאון ר' חיים עוזר: "בא זיי קומט צו און בא אונז ווערט ווייניקער" (=אצלם נוסף עוד, ואצלנו פוחת){{הערה|קונטרס ומעין, בהקדמה, עמ' 25.}}.

בשיחת ליל כ' כסלו [[תרצ"ב]], במלאת שלושים שנה לכתיבת אגרת הקודש של אדמו"ר הרש"ב, דיבר אדמו"ר הריי"צ על מהותה של האיגרת שהיא מ"גילויי האהבה הפנימית של הוד כ"ק אאמו"ר.. אל תלמידי ישיבת תומכי תמימים ואל אנ"ש" ואמר שכפי המבואר בתורת החסידות שבראש השנה כל רגע הוא יקר, כי הרי זה ה"ראש" של השנה, ביום זה נערך הדין ומשפט על כל השנה ועל ההשפעה הכללית של כל השנה. כך היום - י"ט כסלו - הוא ראש השנה של חסידות וחסידים.. יום טוב נצחי".

[[הרבי מלך המשיח]] ביאר בשיחותיו עניינים רבים מתוך אגרת קודש זו. כמו כן ביאר את משמעות התאריך שהאגרת נושאת - [[ט"ז כסלו]], החל בחציו השני של החודש בו אור הלבנה פוחת והולך משום שמתקרבת אל המאור, השמש, להיות כמותה, חיבור עליונים ותחתונים שזה עניינה של תורת החסידות{{הערה|שיחת ש"פ וישלח תשנ"ב. ובהערה 106 בשיחה התייחס הרבי לכך ש"בשנה זו מלאו תשעים שנה להכרזה שי"ט כסלו הוא ראש השנה לתורת החסידות, שמאז ניתוסף "שטורעם" מיוחד בהפצת המעיינות חוצה ע"י "חיילי בית דוד" שלוחמים "מלחמת בית דוד" ומנצחים את אלה "אשר חרפו עקבות משיחך" (כדברי כ"ק אדנ"ע בהשיחה הידועה) – כפי שכבר נעשה בשלימות בסיומה של שנת הפ"ט שמסיימים מזמור פ"ט (בגימט' פדה) בתהלים באופן ד"ברוך ה' לעולם אמן ואמן", ועתה נמצאים בשנת הצדי"ק, הקשורה עם ביאת משיח צדקנו ובנין ביהמ"ק השלישי.."}}.