עריכת הדף "קדמות השכל" (פסקה)

===שורש האותיות===
====הראיות ששורשן מקדמות השכל====
גם בשכל הפשוט מובן שהאותיות באות משכל הנעלם וקדמות השכל{{הערה|אגה"ק סימן ה'.}}. שהרי שינוי מבטא האותיות לא נגרם ע"י הבל הלב (המגיע לפה בשווה), וודאי שלא אברי הדיבור עצמם הם הקובעים מה ידבר האדם, וגם כל אחד מרגיש בעצמו שאינו מורה לאברי הדיבור כיצד לנוע{{הערה|בשונה מאומן המנגן בכלי נגינה למשל, שתנועות ידיו להוציא תו אחר תו הן על פי השכל, ולא כבדיבור (שאינו מכוון כלל להוציא אות זו בשפתיים ואח"כ בגרון וכו').}}. ואם מקור האותיות אינו הגוף (אברי הדיבור) ולא הרגש (הבל הלב) ולא השכל, בהכרח שהן באות ממקום '''שלמעלה''' מהשכל - משכל הנעלם וקדמות השכל.

ראיה נוספת מביא הצ"צ{{הערה|מאמרי אדמו"ר הצמח צדק  הנחות תרט"ו סימן קנ"ח.}} מאילם, שיש לו כל אברי הדיבור ושכל ובכל זאת אינו מדבר – כי חסר אצלו כח הדיבור שבעצם הנפש.

====שורש האותיות נמשל לאויר{{הערה|תו"א ד"ה ת"ר נר חנוכה משמאל.}}====
האויר הוא הגורם הארת אור הנר, וכשכופים עליו כלי נמנע האויר שסביבו וגורם שיכבה. טעם הדבר הוא לפי שאויר הוא אותיות אור-י', אור הבא מן היו"ד. היו"ד שבאותיות אויר היא אות "נחה" (שאינה נשמעת) ורומזת לדרגת '''העלם''' האור שבו ועל ידו נמשך ויוצא האור מההעלם אל הגילוי. וכך הוא בשורש האותיות:

ארבע הדרגות נפש רוח נשמה חיה יחידה הן אותיות הדיבור והמחשבה (נפש), הבל הלב (רוח), הבנה והשגה (נשמה), ומקור החכמה (חיה). הטעם שנקרא האדם{{הערה|בראשית ב' ז'.}} "נפש '''חיה'''" הוא כי הדרגה הנעלית שבו היא בחינת "חיה". ומהותה של בחינה זו היא שבה מושרשות האותיות. בסגנון אחר: מעלת האדם היא בעניין האותיות שבו: מצד אחד נקרא "מין '''המדבר'''" על שם אותיות הדיבור (שהן ביטוי לדרגה '''הנמוכה''' ביותר בנשמה), ומצד שני "נפש '''חיה'''" על שם שורשן (שבדרגה '''הנעלית''' ביותר של נשמתו).

ועל פי זה מובן מדוע נמשל שורש האותיות ל"אויר", כי האותיות כפי שהן בשורשן הן בחינת היו"ד (של אויר) והן  המגלות את האור (של אויר), שהיא שכל מצוות ואותיות התורה - שנמשכים מחכמה (כנאמר ש"אורייתא מחכמה נפקת"{{הערה|זוהר חלק ב' קכ"א א'.}}).