עריכת הדף "משתמש:Chabadnik/ארגז חול" (פסקה)

== יששכר-דוב הכהן טורנהיים ==
בכל ספרי הקודש של בעל ה"עבודת יששכר", אשר יצאו בשמונה מהדורות ב-20 השנים האחרונות, מופיעים בעמוד הראשון, תחת הכותרת "תודה גלויה", השורות הבאות: "הנה כאשר הו"כ [=הוד כבוד] קדושת אדמו"ר דליובאוויטש שליט"א הפציר בי כמה פעמים ולזכות את הרבים להוציא הספר הזה לאור וע"פ פקודתו אשר אמץ אותי מאז והוזיל מכיסו סכום הגון לאפשר את הדפסת ספרן של צדיקים הריני ממלא בקשת כ"ק תוה"ר שליט"א בדחילו ורחימו. וה' יאריך ימיו בשיבה טובה ויזכה לנהג את עדתו קהל חסידיו וכל עמינו אחינו בני ישראל לקראת משיח צדקנו במהרה בימינו א"ס [=אמן סלה]".
כך החלו להתפרסם החל משנת ה'תשל"ה ספריו של הרה"ק רבי יששכר-דב-בעריש הכהן טורנהיים, בעל ה"עבודת יששכר" מוולברוז' זצוק"ל, שבימיו הזהיר את שמיה של יהדות פולין המעטירה.
לחסידות לוקווע-וולברוז' שכמעט ונכחדה (כיתר החצרות) בשואה האיומה, הייתה עדנה כאשר נכדם של צדיקי החסידות, הרה"צ רבי צבי הכהן טורנהיים שליט"א, הקים יד ושם לסבותיו, הן בהדפסת ספריהם הקדושים, בהוראתו הברורה של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א, והן בייסוד בית-מדרש וכולל אברכים בצפון בני-ברק, שכונה שתושביה אינם דתיים לעת-עתה והאדמו"ר הפיח שם רוח יהדות וחסידות לפני כעשור שנים.
* * *
בפולין החסידית של לפני כ-160 שנה, בלטה דמותו הזוהרת של אבי השושלת לבית וולברוז', הרה"ק רבי יששכר-דוב הכהן טורנהיים, ששמו הלך מקצה העולם ועד סופו כפועל ישועות, סגפן המתענה משבוע לשבוע ותלמיד נאמן של רבותיו הקדושים, האדמורי"ם רבי יששכר-בער מראדושיץ, השרף ממוגלניצא ורבי אליעזר מקוז'ניץ, הנודע בכינויו: "המגיד מקוז'ניץ".
בכ"ו כסלו ה'תרכ"ב, לאחר הסתלקות רבו - המגיד מקוז'ניץ, קיבל רבי יששכר-דוב את עול האדמורו"ת לאחר שחסידיו הרבים הפצירו בו עד למאוד. כל גדולי דורו בפולין העריצוהו מאוד. מפורסם הוא שבעל ה"דברי חיים" מצאנז אמר לחסידיו "מי שאינו יכול לנסוע אליי, הנני מייעץ לו שייסע לוולברוז'".
16 שנה הנהיג את עדתו ביד רמה, וביום א' מרחשוון ה'תרל"ח נסתלק לגנזי מרומים. מסופר שיום לפני פטירתו ציווה שיניחו לו תפילין ולפתע החל לומר את סדר העבודה של יום הכיפורים בבכי רב ואז ביקש שיחזירהו חזרה למיטתו, וביום פטירתו רמז שיביאו לפניו חומש דברים ואז החל לומר מהפסוק "מעונה אלוקי קדם" עד "לעיני כל ישראל", הפסוקים העוסקים בפטירת משה רבינו ואז אמר "שמע ישראל" וכך השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה בגיל 76.
רבי יששכר-דוב התפרסם בפולין בזכות ספרו "עבודת יששכר" והספר "דברות קודש" משנתו האחרונה עלי אדמות.
צעיר בניו של רבי יששכר-בער, הרה"ק רבי עקיבא-מאיר הכהן טורנהיים, המשיך את דרך אביו בעיירה לווקווע שבפולין, והתפרסם בזכות חיבורו על ספר התהילים הנקרא בשם "דברי העם". בהקדמתו לספר כותב רבי עקיבא-מאיר: "אילו היו יודעים אפס קצהו (של אמירת תהילים) עד כמה היו מכוונין לאמרו במתון מלה במלה מפורש היטיב כל הנקודות שבכל אות ואות ואז בוודאי אפילו דלת העם היו מרגישים בליבם אור חיות חדש מהארות קדושות אלוקיות שהתעורר להאיר בתוך ליבותם"...
אף הוא כאביו היה נודע כפועל ישועות בקרב הארץ והתפרסם בגדולתו בכל מדינת פולין.
המלחמה העולמית הראשונה שפרצה בשנת תרע"ד ואשר גרמה צרות רבות לעם ישראל, הכריעה אותו ובגללה חלה ונפל למשכב. בשנת תרע"ט ביום בדר"ח מרחשוון, יום ההילולא של אביו בעל ה"עבודת יששכר", השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה.
רבי צבי הכהן טורנהיים שליט"א, האדמו"ר הנוכחי לבית לוקווע וולברוז', הוא נכדו של רבי עקיבא-מאיר זצוק"ל. הוא נולד לפני למעלה משמונים שנה בעיר ביאלא, לאביו ר' יאיר-אלימלך. בהיותו ילד קטן התייתם מאביו ובהיותו בגיל 16 כבר כיהן כראש-ישיבה בעיר לודז'ט שליד שעדליץ, שם הרביץ תורה לעדרים במשך שנים מספר.
כשפרצה מלחמת העולם השניה, ניצל בנס מהתופת, לאחר שחצה את הגבול לבריסק שברוסיה הלבנה, אז החל את טלטוליו הרבים שנסתיימו רק בסיום המלחמה הנוראה.
גם בבריסק ניצל רבי צבי בנס מגזירותיו של סטאלין הצורר, אשר שלח אלפי אנשים לסיביר הקפואה. רבי צבי היה בין האלפים המיועדים להישלח לסיביר, אולם הוא הפיל את עצמו מהרכבת וכך ניצל פעם שניה ממוות.

את היכרותו הראשונה עם חב"ד עשה רבי צבי בסמרקנד, אליה הגיע במהלך נדודיו. בסמרקנד התחבר עם גדולי חסידי חב"ד ששהו שם בשנות המלחמה, כגון המשפיע ר' ניסן נעמנוב, המשפיע ר' מענדל פוטרפס ועוד. רבי צבי התחבב עליהם והיה לומד איתם חסידות חב"ד.
באותה תקופה שרר רעב כבד בסמרקנד, והחסידים דאגו לחלק אוכל ותרופות לכל הנזקקים. פעולה זו, כמו אחוות-אחים ששררה בין החסידים היו להפליא, ואלה שבו את ליבו של רבי צבי.
אולם גם בסמרקנד, המשיך לסבול רבי צבי יסורים. היה זה לאחר שיהודי מהשלטון הקומוניסטי "הלשין" וטפל עליו עלילה, בעקבות זאת נשפט לשנת גלות אחת בסיביר, מקום בו אין יום ואין לילה. לאחר שריצה את רוב עונשו, הצליח להשיג אישור מהרופא המקומי, כי אינו כשיר לשבת במקום, וכך ניצל פעם שלישית...
רק עם תום מלחמת העולם השניה, נתחוורה לרבי צבי המציאות המרה: כל משפחתו, אחיו ואחיותיו נספו בשואה הנוראה, והוא נותר לבדו, אוד מוצל מאש.
הוא החליט לשקם במהירות את חייו, כדי להוכיח לצוררים הארורים כי "עם ישראל חי". הוא נישא לבתו של הרה"ח ר' יוסף-אליעזר מילגרוד מקייב, אשר חתניו נמנו עם חסידי חב"ד, ביניהם - הרה"ח ר' ישראל לייבוב ע"ה, מי ששימש שנים רבות כיו"ר צעירי-אגודת-חב"ד בארצנו הקדושה.
לאחר שהצליחו לצאת את מסך הברזל - שוב, בעזרתם הרבה של חסידי חב"ד, דרך מעבר לבוב-למברג - הגיע רבי צבי לפריז, וגם כאן המשיך את קשריו עם חסידי חב"ד. בפריז נתגלה כנואם בחסד עליון והיה מרביץ תורה וחסידות בכל מקום אליו הגיע.
כשהיה בפריז נודע לו להפתעתו כי אחיו נותר אף הוא בחיים וכי הוא מתגורר בברזיל. אחיו הזמינו לבוא אצלו לברזיל, אך לרבי צבי הייתה כבר אשרת כניסה (-ויזה) מוכנה לארה"ב והוא התלבט לאן לנסוע?
בי"ט שבט תש"ז החליט רבי צבי לפנות לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע ולשאול בעצתו. וכחודש לאחר-מכן, בכ"ח אדר, זכה לקבל מענה מפורט מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בזה הלשון:
אל התלמיד החשוב מר צבי שי' טארענהיים.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מי"ט שבט העבר בוודאי ימצא במחנהו מזקני אנ"ש שי' אשר יוכל בעזה"י ללמוד אצלם תורת החסידות ודרכי החסידות. ההצעה שיסע לבראזיל נכונה היא, ויתחזק ויתאמץ במלוי השליחות המוטלת עליו מההשגחה העליונה בחזוק התורה והיהדות עד בכדי שיוכל להאציל מרוחו גם על סביבתו במדינה שיהיה שם שגם הם יעזרו לו בעבודתו.
השי"ת יברכו ויצליחו בכל הצריך לו בגשמיות וברוחניות.
רבי צבי שינה כמובן את כל תוכניותיו והחל להתכונן לנסיעתו לברזיל, שם חיכתה לו שליחות מיוחדת במשך עשרות בשנים להפיץ יהדות בעיר ריאו-דה-ז'ינרו.
כשהגיע למקום מצא את המקום בבחינת "מדבר" בכל הקשור ליהדות: הרפורמים כבר החלו לכרסם בכל הנוגע ליהדות; היהודים, פליטי השואה, ניסו לברוח בכל דרך מדרך ישראל סבא, וכך ציפתה לו עבודה רבה ומאומצת בנסיונו להחדיר יהדות וחסידות בברזיל של אותם הימים.
עם בואו, החליט רבי צבי לייסד במקום ישיבה גדולה בה יוכלו להגות כל היום בתורת ה', זאת בעקבות המצב בריאו-דה-ז'נירו באותה עת אשר גם ב'ישיבות' החרדיות למדו רק שלוש שעות ביום לימודי קודש.
על כך הוא זכה לעידוד מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, אשר במכתב מתאריך "ב' סיון ה'תש"ט" כתב לו בזה הלשון (ראה צילום):
ידידי וו"ח אי"א מוה"ר צבי אלימלך שי'
במענה על מכתבו מיום ב' לחודש אייר העבר אודות מצב הלימודים בהישיבה של החרדים אשר מתנהגת ת"ל בטוב. אמנם לפי הסדר לומדים רק שלש שעות ובכן ברצונו בעזה"י לסדר מחלקה גבוה מתלמידי הישיבה. בודאי בהתיישבות ובהסכמת מנהל ת"ת יחיו. השי"ת יהי' בעזרם ויצליחו להעמיד תלמידים יראי אלקים ועוסקים בתורה ועבודה ויגדיל תורה ויאדיר.
בהמשך המכתב כותב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ: יואיל נא כת"ר להגיד ברכתי לעדת ישראל אשר במחנם הט' וביחוד להעסקנים לסדר בחורים לומדים תורה.
בדבר תכנית לימודים וספרי לימוד יעמוד בקישור עם מוסדי ה"מרכז לענייני חינוך.
לפני חתימת יד-קדשו, אחרי תיבת "המברכם", הוסיף כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בכתב-ידו הקדושה "בגשמיות וברוחניות". אגב, בחתימת שמו ניכר שכתב את האות יו"ד של שמו "יצחק" בכתב אשורי, כפי שנהג בשנתו האחרונה בחיים חיותו בעלמא-דין.
רבי צבי הקים את "אגודת מחזיקי היהדות והאחוה", אשר הוציאה כרוזים ומכתבים שקראו ליהודי המקום להתחזק בשמירת שבת-קודש. הכרוזים הופצו באלפי עותקים ובעיתונות המקומית ובשלל שפות - עברית, אידיש ופורטוגזית, עבור כל היהודים שבאו מגלויות שונות.
וכך נאמר בכרוז בין השאר: "אחים יהודים! החליטו בתקיפות לקרוע את מוסרות העבר, קיימו את המצווה "זכור את יום השבת" זו תהיה מצבת הזיכרון וההנצחה היפה ביותר שתציבו לאבותיכם הקדושים. אחרי זכור בא הפסוק "כבד את אביך"; הכבוד הגדול ביותר יהיה כאשר תלכו בדרכי אבותיכם הקדושים ששמרו את השבת במסירות נפש בכל עיירות מושבותיהם, ובבטחון האמינו בהשגחה העליונה לשמור את השבת חרף כל התהפוכות והעריצויות שהיו מנת חלקם. המשיכו גם אתם את שושלת השבת לדורותיכם, ושמירה זו תהיה בפועל ממש לעשות, ולא רק כדי לצאת ידי חובה בזכור בלבד".
הכרוז יצא-לאור לראשונה בשנת ה'תשי"ב, ומאז, בכל שנה ושנה מופץ הכרוז בקרב בני ישראל באזור. בכל שבת ושבת היה מתרוצץ בבתי-הכנסת ודורש לפני המתפללים דברי התעוררות, שבעקבותיהם שינו רבים את אורח-חייהם והחלו לשמור תורה ומצוות בפועל ממש.
כמו-כן חיזק וביסס את כל המוסדות היהודיים במקום, החל מהתלמוד-תורה דרך בתי-הספר, וכלה בפעילות עם דור הזהב המקומי, להם אירגן שיעורים מידי יום.
כשהגיע הבשורה המרה והקשה בשנת תש"י על הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע קרא רבי צבי לתושבי ריאו-דה-ז'נירו להתאסף ביום ה'שלושים' ל"הספד" בבית-הכנסת הגדול "עדת ישראל" (ראה צילום). ואכן, בית-הכנסת היה מלא מפה לפה באלפי יהודי המקום אשר נענו לקריאה ובאו להכיר טובה לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ אשר לזכותו ניתן לזקוף את החדרת היהדות במקום.

הפעם הראשונה שביקר הרה"צ רבי צבי-אלימלך הכהן טורנהיים אצל כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א, הייתה בחתונת בנו בכורו, ר' ברוך-אייזיק טורנהיים שי', בשנת תשל"א, אז נכנס לראשונה ל'יחידות' שנמשכה קרוב לשעה (!).
בתחילה דיבר עם כ"ק אד"ש מה"מ אודות ענייניו האישיים, הוא ביקש ברכה שיצליח לחנך את כל ילדיו בברזיל לתורה ויראת-שמים ושיצליח לחתן את כולם. "אמרתי לרבי בקשר לחיתון ילדיי", מספר רבי צבי, "איך בעט קלייניקייט" (=אני מבקש 'קטנות'). אך הרבי הגיב: "ס'איז קלייניקייט? ס'איז איינער פון די שווערע זאכן" (=זהו 'קטנות'? זהו אחד הדברים הקשים ביותר!), ואז הרבי הרעיף עליי שפע ברכות, וב"ה חיתנתי את כל ילדיי שיחיו, וזכיתי שחלקם מכהנים כשלוחים של הרבי מלך המשיח".
"בהמשך ה'יחידות' הראיתי לרבי את ספרי זקני בעל ה"עבודת יששכר". הרבי לקח לידיו את הספר "עבודת יששכר", דיפדף בו במשך מספר דקות וביקש ממני להדפיס את הספר. בקשה זו חזרה ונשנתה מספר פעמים במשך ה'יחידות'; הרבי לא הירפה ממני וביקש להדפיס דווקא את הספר "עבודת יששכר" למרות שהבאתי עוד מספר ספרים של אבותיי הק'!
"את חטאי אני מזכיר היום. למרות שהרבי ביקש ממני ב'יחידות' להדפיס את הספר, לא יצא הדבר אל הפועל, וכך אירע שכאשר הגעתי לארה"ב לאחר למעלה משנה, לרגל חתונת בני ר' חיים-יוסף-אליעזר (כיום, שליח הרבי בברידזשפארט, קאנעטיקעט), ונכנסתי שוב ל'יחידות' אצל הרבי מה"מ, שאל אותי הרבי בתחילת ה'יחידות' "מה עם הספרים?", ולצערי, עניתי לרבי שלא עלה בידי להדפיסם.
"הרבי ביקש ממני שוב שאעשה כל שביכולתי כדי שהספרים יראו את אור הדפוס, ולפתע הוציא מכיסו 100 דולר ונתנם לי בתור השתתפות בהדפסת הספרים. לא רציתי בשום אופן לקחת מהרבי; "לרבי צריכים לתת כסף", אמרתי, אך הרבי חייך ואמר "אתה הרי עוד תקח מיהודים כסף, וכי אני אינני יהודי?"...
"מיותר לציין שאת מאה הדולרים שהרבי נתן לי בשעתו, אני לוקח איתי לכל מקום.
"לאחר אותה 'יחידות', עשינו את כל המאמצים כדי להדפיס את הספר "עבודת יששכר", ובני ר' יאיר-אלימלך נסע לקבל את ברכתו של הרבי להדפסת הספר, וב"ה זכינו מאז להדפיס את הספר בשמונה מהדורות (!) כשהסך הכולל של הספרים שנדפסו הוא כ-000,10 (!) עותקים (זאת מלבד שאר ספרי אבותיי שהודפסו, כגון: "אהל יששכר" ושאר ספרי ליקוטים).
"ב'יחידות' זו השניה ביקשתי גם ברכה להצלחה בעבודתי במקום מגוריי, והרבי בירך אותי והתעניין בכל פרט ופרט, וביקש ממני להישאר במקום ולא לעזוב, ואדרבה - לעסוק מה שיותר בהפצת היהדות והחסידות במקום.
"ב'יחידות' הבאה זכיתי למסור לרבי את העותק הראשון של הספר "עבודת יששכר" וניכר היה על פניו שהוא נהנה מאוד מכך.
"בעקבות ברכת הרבי ועידודו הבלתי-פוסק זכיתי להדפיס את ספרי אבותיי ולהחיות את השושלת הקדושה. אני מרגיש שאני חב את חיי לרבי, אשר תמך בי כל הזמן והעניק לי ולילדיי ברכות עד אין קץ בכל פעם שבאתי אליו ל'יחידויות' במשך כל השנים".

בשנת תשמ"ה עלה רבי צבי לארץ הקודש בברכתו ובהסכמתו של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א. שלוש שנים לאחר-מכן פתח בית-מדרש ע"ש אבותיו הק' בצפון בני-ברק דווקא, מקום שהיה מנוכר ליהדות, כדי לקרב ישראל לאביהם שבשמים. במקום גם נפתח כולל אברכים - "דיבוק חברים"; רשת ישיבות-ערב ומפעלי חינוך לנוער - "דברי העם"; ומכון לההדרת והוצאת ספרי אבותיו הק' ועוד.
הפעם הרביעית שהאדמו"ר מלווקווע-וולברוז', רבי צבי-אלימלך טורנהיים, הגיע לחצרות קדשינו הייתה ביו"ד שבט תש"נ, שנת הארבעים לנשיאות כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א.
האדמו"ר השתתף בהתוועדות קודש שנערכה בשבת-קודש, וביום ראשון שלאחריו עבר בחלוקת הדולרים ומסר לרבי את ההוצאה השלישית של הספר "עבודת יששכר" (ראה תמונה). הרבי ברכו ש"יאריך ימים על ממלכתו" ושיצליח להפיץ תורה וחסידות בבית-המדרש שפתח בבני-ברק.
מאז בואו של האדמו"ר מלווקע-וולברוז' לארץ-הקודש הוא משתתף קבוע בכל תהלוכות ל"ג בעומר בעיר, בהם מברך האדמו"ר את אלפי הילדים בברכת כהנים, וכן באירועי וכינוסי חסידי חב"ד באה"ק, כמו גם בכינוסי "משיח וגאולה" שהתקיימו בארץ הקודש בשנים האחרונות.
כשאנו מדברים עם האדמו"ר אודות הנושא העיקרי - ביאת המשיח והגאולה, אומר האדמו"ר כי היום נוכחים לדעת שביאת המשיח אינה "לוקסוס", מותרות, כפי שחשבו פעם, אלא היא צורך וכורח השעה, כיוון שאין שום פתרון אחר באופק, והפתרון היחיד, הוא - משיח בן-דוד!