עריכת הדף "משל הלבינה" (פסקה)

==החורבן==
בהמשך צווה לקחת חרב חדה, סכינם של הרצענים – המסמלת את נבוכדנצר, ולקצוץ את שערות ראשו וזקנו{{הערה|המלבי"ם כותב שבכך מרומזים גם הרשעים – שערות הראש וגם הצדיקים – שערות הזקן.}}, ואת השערות לשקול ולחלק לשלוש חלקים שווים.

את השליש האחד עליו לשרוף בתוך העיר שעל הלבינה – לסמל את אלו שמתו בתוך העיר מרעב (ששקול כשריפה{{הערה|כמו שכתוב "עורנו כתנור נכמרו, מפני זלעפות רעב" (איכה פרק ה) – רש"י.}}, את השליש השני עליו לפזר סביבות העיר ולהכות עליהם בחרב – לסמל את אלו שנלכדו סביבות העיר ומתו בחרב הכשדים ואת השליש השלישי עליו לפזר לרוח, על חלקו עליו להכות בחרב – לסמל את אלו שברחו למצרים (אחרי מות [[גדליה בן אחיקם]]) ונהרגו שם בידי נבוכדנצר, חלק מאותו שליש עליו לצרור בכנף בגדו – לסמל את המעטים שיגיעו בסופו של דבר לבבל וגם מהם עליו לשרוף קצת – לסמל את אלו ששרפם מלך בבל.

לאחר מכן, הסביר ה' את דבריו, בפתיחת דבריו הודיע שירושלים מאסה ומרדה בחוקי ומצוות התורה. על כן נגזר עליה עונש מאוד קשה, בתחילה בני המשפחה יאכלו זה את זה ולבסוף תחרב העיר ורובה תיהרג ללא רחמים.