עריכת הדף "מצוות ביכורים" (פסקה)

===תוכן המצווה===
מצוות הביכורים נועדה על מנת לעורר הכרה בכך שהקב"ה הוא מקור הברכות (ולא להיות "כפוי טובה"{{הערה| רש"י {{קח|פרשת|תבוא}} כו, ג.}}), ועל כן מביאים אליו (לכהנים שהם משרתיו) את ראשית הפירות המבשילים באילנותיו, ועל ידי זכירתו, קבלת מלכותו וההודאה לפניו, שהרי כל הפירות ושאר כל הטובות באות ממנו, יהיו בני ישראל ראויים לברכה, ויתברכו פירותיהם{{הערה|ספר החינוך מצווה צא. מצווה תרו.}}.

מצווה זו, באה בנוסף לשאר ביטויי התודה שמובעים כלפי הקב"ה, כמו באמירת [[מודה אני]], [[ברכת מודים]], ושאר [[ברכות הנהנין]] שמודים לה' על כל הטוב שהוא נותן לנו, ועד לברכה העיקרית (שהיא מן התורה{{הערה|{{קח|מסכת|ברכות}} מח, ב. [[רמב"ם]] הל' ברכות ריש פרק א.}}) [[ברכת המזון]].

והחידוש במצווה זו הוא, שאף שגם בהם הוא מודה לקב"ה, אך שם זה רק '''בדיבור''', אבל כאן זה מתבטא באופן חזק יותר - '''במעשה''', שהוא לוקח "מראשית כל פרי האדמה", ומביאו לבית המקדש, ומניחו לפני ה'. ובזה מתבטא, שלא רק שכל הרכוש שיש לו מגיע בברכת ובחסדי ה', אלא שגם לאחר שזה הגיע לרשותו, זה עדיין ברשות ה', כיוון ש"לה' הארץ ומלואה"{{הערה|[[תהילים]] כד, א.}}, ולכן הוא מביא מהפירות ו'''משאירם''' ברשות הקב"ה.

פעולה זו חודרת באדם כל כך, עד שהיא גורמת לו להרגיש שמחה יתירה, ועד שזה מתבטא גם בדיבורו ש"וענית ואמרת לפני הוי' אלקיך" - בקול רם ובשמחה.

הודאה זו איננה על שמחה סתם, אלא על שלימות השמחה, ולכן היא דווקא על פירות משבעת המינים, והמשובחים שבהם. וגם זמן ההבאה הוא "בזמן שמחה"{{הערה|רש"י {{קח|פרשת|תבוא}} כו, יא.}}{{הערה|שם=תט}}.