עריכת הדף "מנחם מענדל קפלן" (פסקה)

==אצל אדמו"ר הריי"צ==
לאחר כמה שבועות התאושש במקצת, והחליט להמשיך את נסיעתו לרוסטוב, למרות מצבו הרפואי. לרוסטוב הגיע לפני [[חג הסוכות]] [[תרפ"א]]. 

בעת [[התוועדות עם הרבי|התוועדות]] [[שמחת תורה]] פנה אדמו"ר הריי"צ לר' מענדל ואמר בלהט רב{{הערה|1= [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15870&st=&pgnum=24 '''ספר השיחות - [[תרפ"א]] ''' עמ' 10] ובהערות.}}: "כיצד זה כותב יהודי 'פדיונות' ומבקש [[רחמים]] שיזכה לקבורת ישראל? יהודי צריך לבקש חיים ולא קבורה!" כך חזר הרבי על דבריו כמה פעמים בהתרגשות גדולה.

אותה תקופה הייתה תקופה דמדומים בכל הנוגע לעטרת הנשיאות וההנהגה של ליובאוויטש. אמנם [[אדמו"ר הרש"ב]] כתב בצוואתו כי בנו יחידו הריי"צ ימשיך לנהל את ישיבות [[תומכי תמימים]], וכן ציווה עליו להקים [[חיידר|חדרים]] ושיעורים מיוחדים ללימוד [[חסידות]] ברחבי [[רוסיה]], כן ציווה עליו לומר מאמרי [[דא"ח]] ברבים, אך אדמו"ר הריי"צ עצמו סירב לקבל על עצמו את הנשיאות באופן רשמי. במשך כל שנת האבל הסתגר בחדרו ולא נהג כ[[רבי]]. אדרבא, הוא נהג מנהגים שונים כדי שיחשבו אותו כאחד החסידים. החסידים מצדם התנהגו אליו כמו אל 'רבי', אלא שחששו לומר זאת בפניו. 

ר' מנחם מענדל לא יכל לשאת את המצב שאין רבי בגלוי, ובאותה התוועדות של [[שמחת תורה]] קרא ר' מענדל לאדמו"ר הריי"צ כמה פעמים בכינוי "רבי", ובכך הכתיר את אדמו"ר הריי"צ לרבי קבל עם ועולם. הדבר היה למורת רוחו של אדמו"ר הריי"צ שענה לו "מדוע אתה שופך את דמי?" אולם ר' מענדל המשיך בכך שוב ושוב{{מקור}}.