עריכת הדף "מן (לחם מן השמים)" (פסקה)

==בתורת החסידות==
שורש המן הוא בפנימיות [[חכמה עילאה]]{{הערה|מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים חלק א' עמוד רצט.}}.

הטעם לכך שכל מה שהיו רוצים לטעום במן היה ניתן לטעום, הוא מכיון שהמקור הרוחני של לחם זה היה כל כך גבוה, עד שהוא היה מופשט מכל טעם או גוון פרטי, ולכן היה אפשר לטעום בו מה שרוצים גם כאשר הוא ירד למטה.

בחסידות מוסבר שהמן לא ירד בשבת, היות וכל ענינו הוא השפעה פנימית, ובשבת ישנה עליית פנימיות העולמות למקורם ושורשם, לא הייתה יכולה להיות השפעת המן גם בשבת{{הערה|תורה אור פ' ויקהל ד"ה 'קחו מאתכם תרומה לה'".}}.

בכללות, המן הוא דוגמת ה[[תורה]], שהיא 'לחם מן השמים' ואין בה פסולת. בפרטיות יותר, הוא בדוגמת [[פנימיות התורה]], שלעומת [[נגלה דתורה]] היא מזוככת יותר, ויותר מכך, הוא דוקא בדוגמת החלק הנעלה יותר בפנימיות התורה - ה[[מוחין בעצם|מוחין שלמעלה משייכות למידות]]{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/mlukat/4/22 ד"ה ויענך וירעיבך ויאכילך תשכ"ג].}}.