עריכת הדף "מלחמת ארבעת המלכים את החמישה" (פסקה)

===המלחמה השניה===
התורה מספרת: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי"{{הערה|בראשית יד, יג.}}. [[רש"י]] מפרש בזה שני פירושים. לפי הפשט, זה [[עוג מלך הבשן|עוג]] שפלט מן המלחמה בשלב שארבעת המלכים הכו את הרפאים. לפי הדרש, זה עוג שפלט מדור [[המבול]]. כוונת עוג הייתה שיהרג אברהם וישא את [[שרה]].

כשהחדשות הגיעו לאוזנו של אברהם, הוא החליט לרדוף אחרי המלכים כדי לשחרר את אחיינו השבוי. במקרא מצויין כי הוא נעזר ב-318 "חניכיו ילידי ביתו" ויחד הם רדפו אחרי ארבעת המלכים עד למקום בשם 'חובה' שהיה בסמיכות לדמשק. בתלמוד מובאת דיעה כי אליעזר עבד אברהם היה היחידי שהצטרף אליו במלחמה, והמספר 318 הוא מספר ה[[גימטריה]] של שמו 'אליעזר'{{הערה|נדרים לב.}}. בעורף נותרו חבריו הטובים של אברהם, אשכול וענר לשמירה.

הקרב עצמו נערך בחצי הלילה. על מהלך הקרב מובא במדרש{{הערה|בראשית רבה מג, ג. הובא בגמרא תענית כא, א וברש"י שם.}} שאברהם השליך על האויבים עפר ונעשה חרבות, קש ונעשה חיצים. וכן מובא שהאויבים היו משליכים חרבות על אברהם ונעשו עפר, חיצים ונעשו קש.

אברהם ניצח את המלכים, שיחרר את לוט ואת שאר השבויים, ולקח עמו את הרכוש שבזזו המלכים מסדום ועמורה.

כאשר הוא שב עטור ניצחון לארצו, כהן האלוקים מלכי-צדק{{הערה|בגמרא (נדרים לב) מובא שהוא שֵׁם בן [[נח]].}} הוציא לקראתו [[לחם]] ו[[יין]], כפי שנהגו לעשות למנצחים במלחמה.

מלך סדום חש אסיר תודה לאברהם, והציע לו לקחת את כל הרכוש כתמורה לשחרור השבויים. אך אברהם נשבע כי לעצמו הוא לא יקח "מחוט ועד שרוך נעל". אך הוא הסכים לקחת חלק שיחולק שווה בשווה בין הלוחמים ובין אלו שנותרו לשמור בעורף.

לאחר הניצחון במלחמה אברהם חשש שמא התמעטו זכויותיו על ידי הנס שנעשה לו, ועל כך אומר לו הקב"ה "אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד"{{הערה|בראשית טו, א.}} ה' מבטיח לו את הבטחת הזרע, הבטחת הארץ, ועורך איתו את [[ברית בין הבתרים]].