עריכת הדף "כוונת המקווה" (פסקה)

==כוונת המקווה על פי הבעש"ט==
עיקר{{הערה|אומרנו כאן "עיקר", כי בפירוט הן חמש טבילות, וכוונותיהן: בראשונה יכוון בשם אהי"ה במילוי ה' (שעולה לחשבון קנ"א כהגימטריה של מקוה), בשניה בשם אגל"א, בשלישית יכוון שמשם אגל"א נעשה שם אל"ד, ברביעית כבפנים – והוא העיקר, ובחמישית יכוון בשילוב שם אהי"ה הפשוט עם שם אל"ד.}} כוונת המקווה על פי הבעש"ט היא שילוב שם אל"ד במילוי שם אהי"ה (כותבים את שם אהי"ה במילוי ה'{{הערה|היינו, שמילוי אותיות ה' הוא בה' נוספת.}}, ואחרי האותיות א' ה' ה' של אהי"ה רושמים את אותיות שם אל"ד), באופן כזה: אלף '''א''' הה '''ל''' יוד הה '''ד'''{{הערה|כתר שם טוב, בהוצאה החדשה עמ' רעג.}}.

===שם אל"ד – העלאת המלכות לבינה===
עניינו של שם אל"ד הוא להמשיך את האל"ף{{הערה|אותיות פל"א, הרומז ל"אלופו של עולם. ראה ספר הערכים חלק ה' עמ' פט ואילך, ועמ' קפב ואילך.}} בתוך ספירת המלכות (הנקראת "דל") על מנת להמתיק את הדינים שבה.

הטעם (הפנימי{{הערה|ראה בסידור עם דא"ח עמ' קנ"ח, שהטעם הפשוט הוא שהמלכות "מסתתרת בריבוי הצמצומים", וכמו שכתוב{{הערה|תהילים קטז ו.}} "דלותי ולי יהושיע".}}) שנקראת המלכות "דל", כי ממנה יונקות הקליפות. כי הקליפות לא יכולות לינוק מהמידות עצמן (הנקראות "עץ הדעת") אלא רק למטה מהן - מספירת המלכות (שהיא שורש נשמות ישראל). ומרוב יניקת החיצונים שגורעים ממנה את אורה, נקראת כנסת ישראל בשם "דל"{{הערה|סידור שם קנח ג-ד.}}.

ומכיון ששורש המלכות הוא בבינה{{הערה|כתר שם טוב סימנים ב' ופז (ב-ד).}} ואין הדינים נמתקים אלא בשורשן{{הערה|לעיל בסעיף הראשון בפסקה השניה.}}, העברת רוח הטומאה וטהרת הקדושה הוא ע"י העלאת כל הטוב עם הרע הכלול בו לבינה – שם מתגלה רוממות עצמות אור אין סוף ופנימיות הכתר (בחינת "עתיק", פנימיות התענוג האלוקי{{הערה|שהרי "התגלות עתיק הוא בבינה, כמובא מע"ח במקומות רבים, וראה מאמרי אדמהאמ"צ דרושי חתונה ח"ב עמ' תרכב (ועיי"ש), הנחות תקע"ז עמ' ד' וש"נ. וראה זח"ג קע"ח ב', ותו"א לך לך יא סע"ב ואילך, וכן בתו"ח בראשית פא-ב ועטרת ראש דרוש לעשי"ת סג, ובביאורי הזוהר להצ"צ ח"א עמ' שסד ואילך.}}, ובה נמתקים כל הדינים הקשים.

===שם אהי"ה – בחינת הכתר===
מיתוק הדינים דמלכות הנ"ל, הוא ע"י שם אהי"ה שבבינה.

ההבדל בין שם הוי"ה לשם אהי"ה הוא, שהראשון הוא לשון הווה והשני לשון עתיד. שם הוי' (שבחכמה) הוא לשון הווה - שכבר נתהווה ונקבע אופן ההשתלשלות, אבל שם אהי"ה רומז לבחינת הכתר - שממנו יכולה להיות ההשתלשלות באופנים שונים.

והמשל לזה הוא מפרשת נח: שאותו הטעם בעטיו נגזר המבול "כי רבה רעת האדם{{הערה|בראשית ו' ה'.}}" הוא עצמו היה גם הטעם לברית ש"לא אוסיף עוד לקלל את האדם כי ייצר לב האדם רע מנעוריו" {{הערה|נח ח' כא-כב, בדילוג.}}". והיינו, כשמתגלה בחינת הכתר הכללי (פנימיות הרצון), יכול אותו השכל עצמו להוביל למסקנה '''הפוכה''', מדין לחסד.

וזהו ששם אהי"ה ממתיק את הדינים. דלהיותו בבחינת הכתר הוא מושלל מכל ציור ולכן יכול לשנות אותם מדין לחסד, ומצד עונג העליון שבו אינו סובל את העונש והצער שהם היפך התענוג – ולכן מרבה לסלוח{{הערה|סידור עם דא"ח קנז ד' ואילך.}}.

===שם אהי"ה מתגלה בבינה===
התגלות שם אהי"ה היא בבינה דוקא, כי שם הוא גילוי הכתר (ושם אהי' הוא בכתר), ועוד, שאהי"ה בריבוע גימטריה ד"ם, ודם רומז לבינה{{הערה|כי דם הוא בלב, ובינה היא "ליבא"{{הערה|לקו"ת פקודי ז' ד', מתקו"ז בהקדמה.}}.}}.

===שילוב שם אל"ד במילוי שם אה"יה===
על פי כל הנ"ל יובן שילוב השמות בכוונת המקווה. המילוי רומז בכל מקום לגילוי ההעלם{{הערה|תורה אור בראשית ו' ד'.}}, ולכן גילוי בחינת פנימיות התענוג היא ע"י המילוי דווקא. אלא דמכיון שגילוי זה הוא רק בכח ולא בפועל{{הערה|שהרי שם אהי"ה הוא לשון '''עתיד''' בלבד (ולא לשון הווה), היינו רק בכח ולא בפועל.}}, כדי שיומתקו הדינים בפועל הוא ע"י מילויו בשם אל"ד (הרומז כנ"ל – למלכות).