עריכת הדף "כבשים של גויים" (פסקה)

==אסור משום יין==
מיני כבשים שלפעמים שמים בהם יין – אסורים באכילה ומותרים בהנאה. ואם כולם שמים בהם יין – אסורים גם בהנאה{{הערה|ס"י.}}. וזהו מעיקר הדין, אבל לפי מ"ש בתחילת סימן קכג – שסתם יינם מותר בהנאה במקום הפסד מרובה, הוא הדין גם כאן{{הערה|ש"ך ס"ק יז.}}.

ובאותם שמערבים בהם יין – ישער כמה דרכם לערב בזה{{הערה|ט"ז ס"ק יב.}}, וימכור אותו חוץ מדמי היין נסך שבו{{הערה|רמ"א בס"י.}}.

אם ידוע שאחד בוודאי לא שם יין, והשאר לפעמים שמים – מותר לקנות, ואפילו מבתיהם, כיוון שתולים לקולא – שמא הוא כלל לא עירב (וכן בשאר איסורים דרבנן){{הערה|רמ"א בס"י.}}.

הט"ז כותב: שכל זה כשלא ידוע שיש מי שבוודאי מערב, שאז זה לא עוזר, ולא תולים{{הערה|ט"ז ס"ק יג.}}; אבל הש"ך חולק עליו, ואומר: שהדין הזה הוא גם במקום שדרכם לערב, כיוון שזהו איסור דרבנן{{הערה|ש"ך ס"ק יח.}}.

הט"ז מסביר שדברי הרמ"א הם במקום שישנם שבוודאי מערבים וישנם שבוודאי אינם מערבים והיתר בסתם. ואומר, שמכיוון שיתכן שמכיוון שזה איסור של "סתם יינם" חכמים הקילו בזה{{הערה|ט"ז ס"ק יד.}};

והש"ך דוחה את דבריו, מכיוון שבמקרה ש"פירש ממילא" ובמקרה שגוי קנאו (ולא יודעים מהיכן בא המאכל – אם מחנות של היתר או איסור) – לא גוזרים אפילו באיסורים דאורייתא (ואי אפשר לומר שזה בגלל קולא ב"סתם יינם"){{הערה|הש"ך בנקודות הכסף.}}.