עריכת הדף "יש מאין" (פסקה)

==כמה דרגות ביש מאין==
האמור לעיל (שבריאת יש מאין מתחלת בעולם הבריאה) היא בפרטות. אבל בכללות נופל שם "יש מאין" על '''כל''' דבר שאינו משתלשלת באופן של עילה ועלול{{הערה|ואין זה סותר את האמור לעייל שמציאות "יש ממש" מתחילה רק בעולם הבריאה.}} (והיא בחינת התחדשות לגבי זו שמעליה), וכמה דרגות בזה:


'''מחשבה הקדומה דא"ק{{הערה|אדם קדמון.}}''' – מכיון שהתהוות א"ק היא ע"י צמצום הראשון שהוא באופן של "סילוק" (בשונה משאר הצמצומים שהם באופן דמיעוט בלבד), ודרגה זו היא המחשבה '''הראשונה'''{{הערה|הכוללת כל העולמות ועד כל פרטי פרטים של נבראים הגשמיים ב"סקירה אחת".}} על עולמות{{הערה|היינו, שלפני כן אין שום מחשבה על עולמות וזהו עניין שהתחדש רק '''כאן'''.}}, נחשבת היא לגבי אור אין סוף שלפני הצמצום כיש מאין.

'''חכמה דאצילות''' – כתוב "החכמה מאין תמצא". למעלה מאצילות אין ולא שייך שום גדר והגבלה וציור באלוקות אלא היא '''אחדות''' פשוטה, ואילו באצילות הן '''עשר''' ספירות ('''דוקא''' עשר, ולא תשע ולא אחת עשרה), שלכל אחת מהן ציור שונה (חכמה אינה בינה ובינה אינה חכמה וכו'. ומכיון שדבר כזה (עניין של ציור והתחלקות) '''אינו שייך''' בעצם האלוקות, לכן נקראת ספירת החכמה (שהיא '''ראשית''' האצילות) בחינת יש מאין.

'''נבראים''' – בעולם הבריאה הוא ה"מקום" הראשון בו התחדשו נבראים, שהם מציאות '''שאינה אלוקות''' – ופשוט שהוא תחילתו של יש מאין ממש.

'''עולם הזה הגשמי''' – היש גשמי היא ההתחדשות הגדולה ביותר. מציאות נברא מוחשי שאפשר למששו בידיים, שלא מרגיש את מקורו ועד שיכול לומר "לי יאורי ואני עשיתיני" הוא פלא הכי גדול, והוא רק בכח העצמות בלבד שרק "המאציל ברוך הוא שמציאותו מעצמותו ואינו עלול מאיזו עילה שקדמה לו חס ושלום הוא לבדו בכוחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפש המוחלט ממש"{{הערה|תניא, אגה"ק כ'.}}.

'''צמיחת הצמחים מהאדמה{{הערה|תניא, אגה"ק כ' בסופה.}}''' – ברור ופשוט שחומר הצמח לא מגיע מהגרעין. משקל הגרעין אפסי לעומת משקל הצמח, ודברים גשמיים לא יכולים לשנות את משקלם, וקל וחומר שלא לגדול עשרות מונים (ולעיתים פי אלפי אלפים ממשקלם המקורי). כמו כן הצמח משובח מהגרעין גם באיכותו: לצמח יש גזע, עלים, פרחים ופירות – שכל זה לא נמצא כלל בהגרעין. אלא כל התהוות גודל הצמח ומשקלו, תכונותיו ומרכיביו הכל הוא מהכח הצומח '''הרוחני''' שבאדמה – והתהוות גשמיות מרוחניות הוא עניין של יש מאין (כי מצמצום באופן של "עילה ועלול" לא יתהווה '''לעולם''' גשמי מהרוחני. ולדוגמא סברא שכלית: כמה שיורידו ויפשטו אותה ויסבירו אותה נמוך יותר ויותר – לעולם לא תיווצר מזה מציאות גשמית כלשהי).