עריכת הדף "התייסדות חסידות חב"ד" (פסקה)

==מהות ודרכי השיטה==
שיטת חסידות חב"ד קובעת כי אף שהאמונה ב[[הקב"ה]] היא היסוד בחייו של ה[[יהודי]], יש צורך לבסס את ה[[אמונה]] על ידי הבנה שכלית{{הערה|ה' אדר תש"כ, [http://he.chabad.org/391627 שאלות ותשובות עם הרבי מליובאוויטש], לשאלות סטודנטים, "לא די ברגש בלבד, לא באמונה כשלעצמה ולא בהבנה בלבד, שכן, אז חסירה השלימות. חייבת להיות התכללות של כל הדברים"}}. כמו כן אי אפשר לבסס את חיי ה[[יהדות]] על רגשות ספונטניים, שעלולים לחלוף ולהיעלם כלעומת שבאו. רגשות כאלה אף עלולים להיות "דמיונות שווא"{{הערה|תניא, פרק ג'}}, וכל מה שייבנה עליהם יתפוגג ויתנדף. מסיבה זו, היסוד האמיתי לחיים יהודיים שלמים על פי שיטת חב"ד, הוא הבנה שכלית מעמיקה באמצעות לימוד [[תורת החסידות]]. לשיטת חב"ד, גם הרגשות (אהבת הבורא ויראתו), יהיו יציבים ובני קיימא אם יתבססו על התבוננות שכלית והפנמה, המתרחשים בעיקר בזמן ה[[תפילה]]. מטרת התהליך: להביא את האדם לשליטה מלאה של האדם על מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, כך שיהיו מכוונים רק לשם שמיים.

תורת חסידות חב"ד מתאפיינת בעמקותה וחתירתה להבין את עומק העניינים המבוארים ב[[תורת הקבלה]] על דרך עבודת השם. שיטה זו מיוסדת בשורשה על תורות ודרך הבעל שם טוב, אך ממשיכה בעיקר את דרכו של המגיד ממעזריטש, בהרחבה מסויימת. מסיבה זו, היו שהגדירו את הבעל שם טוב, המגיד ממעזריטש ואדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד, כשלשת הספירות העליונות הנקראות [[חכמה]] [[בינה]] ו[[דעת]], ואשר ראשי תיבות של שמם היא המילה "חב"ד".
===מקום הרבי בחסידות===
{{ערכים מורחבים|ערכים=[[רבי]], [[נשיא הדור]]}}
בשונה מרוב החצרות החסידיות באותם ימים, תנועת חב"ד לא קיבלה את התפיסה כי עיקר העבודה בעבודת השם מוטלת על ה[[אדמו"ר]] או ה[[צדיק]], ואילו על החסידים מוטל רק להידבק בו ו[[התקשרות|להתקשר]] אליו{{הערה|{{ציטוטון|כעת הקשיבו יהודים! בכלל בחב"ד הייתה התביעה שתהיה עבודתו של כאו"א בעצמו, ולא להסתמך על הרביים. זהו ההפרש בין שיטת פולין לשיטת חב"ד, ששיטת פולין היא "וצדיק באמונתו יחיה", אל תקרי יִחְיה (החי"ת בשבא) אלא יְחַיֶ' (החי"ת בפתח), אבל אנו, חב"ד, צריכים לעבוד כולנו בעצמנו, ברמ"ח אברים ושס"ה גידים של הגוף, וברמ"ח אברים ושס"ה גידים של הנשמה. "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". אינני מסלק את עצמי ("איך זאָג זיך ניט אָפּ") ח"ו מלסייע, לסייע כפי היכולת, אבל, כיון שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, הרי, אם לא תהיה העבודה לבד, מה יועיל זה שנותנים "כתבים", מנגנים ניגונים ואומרים לחיים... צריכים לבד להפוך את השטות דלעומת זה והרתיחה ("דער [[קאך|קאָך]]") של הנפש הבהמית – לקדושה"}} (משיחת הרבי מייד לאחר שנשא את [[מאמר|מאמר החסידות]] הראשון שלו - [[באתי לגני]] [[תשי"א]], באמירתו [[קבלת הנשיאות של הרבי|קיבל עליו רשמית את נשיאות חב"ד]]. [[תורת מנחם]] תשי"א, [http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/2/26/index.htm#_ftnref_1196 עמוד 212 שיחה י"ב])}}{{הערה|1=[[לקוטי דיבורים]] חלק א' קמא, ב. [[ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ)|ספר השיחות]] תש"ד עמוד 133, ועוד.}}. צעד זה עורר בהתחלה מחלוקת מצד שאר תלמדי [[המגיד ממזריטש]], שטענו שיש בכך סטייה מדרך החסידות שהיטוו המגיד ו[[הבעל שם טוב]] כשבראשם רבי [[אברהם מקאליסק (תלמיד המגיד ממזריטש)|אברהם מקאליסק]] שיצא כנגד שיטה זו בחריפות, אך רבי שניאור זלמן השיב כי דרכו משלב את שיטת הבעל שם טוב והמגיד עם החובה המוטלת על האדם לעבוד את השם בעצמו{{הערה|1=וראה גם במאמרו של הרב [[שלמה יוסף זווין]], [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/zevin-1.htm דמות הפלאים של בעל ה"תניא"], באתר "דעת" – מתוך שנה בשנה תשכ"ד}}{{הערה|1=[[שלום דובער לוין]], [[תולדות חב"ד בארץ הקודש]], [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30493&pgnum=51 עמוד כ"ד] {{הב}}}}. גם מסופר כי רבי [[שלמה מקרלין]] ביקש מאדמו"ר הזקן רשות להתיישב בתחום פעילותו של אדמו"ר הזקן{{הערה|שניתן לו על ידי שאר תלמדי המגיד ממזריטש כשבראשם רבי [[מנחם מענדל מוויטבסק]]{{מקור}}}}, ורבי שניאור זלמן הסכים לכך בשלושה תנאים. רבי שלמה מקרלין הסכים לקבל את שני התנאים הראשונים, אך להתנאי השלישי, "שלא יאמר שהצדיק צריך לשאת את הצאן" - לא הסכים{{הערה|[[בית רבי]] חלק א' פרק כ"ה עמוד 128. וראו איגרת של רבי שניאור זלמן מלאדי לרבי אברהם מקאליסק בנושא הזה ב[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]] איגרת נ"ה}}.

חילוקי דעות אלו לרוב לא גרמו לפילוג בין חסידות חב"ד לשאר החסידויות, ולכן גם צדיקים שדרכם בחסידות הייתה שונה מאוד מדרך חב"ד, כמו רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] ורבי [[מרדכי מטשרנוביל]]{{הערה|שאף הביע את דעתו השונה מדרכם של נשיאי חב"ד}} השתדכו עם [[נשיאי חב"ד]].

עם זאת, גם לפי שיטת חסידות חב"ד הצדיקים הם הראש והמוח של ההמון, וההמון יונק מהם את כוחו הרוחני ואף הגשמי ודבק ומתקשר דרכם לאלוקות, כלשונו של אדמו"ר הזקן:
{{ציטוט| תוכן="בכל דור ודור יש ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בבחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון ועמי הארץ... יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים, ראשי בני ישראל שבדורם... על ידי דביקה בתלמידי חכמים קשורות נפש ורוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושורשם שבחכמה עילאה"|מקור=[[ספר התניא]] פרק ב}}

בעקבות רעיון זה, ה[[רבי]] תופס מקום מרכזי בקהילת חסידות חב"ד{{הערה|1=[http://chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=88&CategoryID=199 הרבי - הציר המרכזי בחסידות]}}, וכל חסיד שואף להיות 'קשור' אליו, מה שמכונה [[התקשרות]], שעיקרה הוא על ידי לימוד תורת הרבי ומילוי אחר הוראותיו. כך גם רבים מהחסידים נהגו שלא לעשות צעד משמעותי בחייהם בלי לשאול את עצתו ולקבל את ברכתו של הרבי שבדורם.

===דרכי עבודת השם===
{{ערכים מורחבים|ערכים=[[עבודת השם]], [[עבודה והשכלה]], [[מוח שליט על הלב]], [[ביטול]], [[אתכפיא]], [[אתהפכא]], [[פנימי]], [[חיצון]]}}
על פי שיטת חב"ד בעבודת השם יש להדחיק כל עצבות, גם זו הנובעת מעצבות על חטאים ועניינים רוחניים{{הערה|ראה [[תניא פרק כ"ו]] ואילך.}}. כן ניתן דגש על התבוננות מעמיקה בתפילה, על מנת לחבר בין ההבנה השכלית להפנמה ברגש הלב במשך היום.

בין היסודות החשובים בעבודת השם במשנת חסידות חב"ד הוא [[מוח שליט על הלב]], שמשמעותו הוא מצב בו ה[[שכל]] שולט על ה[[מידות]] שב[[לב]], כלומר מצב בו השכל שבמח הוא הכח המוביל והמנחה את האדם, שכן ה[[מוח]] הוא מקום ומשכן הנפש האלקית{{הערה|1=[[תניא]] פרק י"א.}}.
{{ימי חב"ד לפי תקופות}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אדמו"ר הזקן]]
[[קטגוריה:אירועים והיסטוריה חב"דיים]]