עריכת הדף "הרחבות ושיפוץ 770" (פסקה)

==הרחבה שלישית==
[[קובץ:770 התוועדות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ה'זאל הגדול' ב[[התוועדות עם הרבי]] לאחר ההרחבה השלישית צילום מתוך חלון [[חדר השידורים]]]]
[[קובץ:הזאל_הגדול_360_מעלות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ה'זאל הגדול', בשעת אחר צהריים של יום שישי, כשהוא כמעט ריק ממתפללים]]
במשך השנים התרחבה קהילת חב"ד וכבר בשנת [[תשכ"ח]] לא הספיק המקום לאכלס את כולם. הפעם תוכנן להרחיב את [[בית הכנסת]] תחת מרתף בניין מספר 788. גם הפעם התעסק עם הבניה ר' אהרן שאף קיבל עידוד על כך מהרבי{{הערה|במכתב שכתב ר' אהרן לרבי ביום [[כ"ב באייר]] [[תשכ"ח]], בו הוא מדווח על פעילות ה'תפילין טראק' ([[טנק המבצעים]] בגרסתו הראשונה) שלו, ענה הרבי: "תשואות חן על הבשורות טובות, כן יבשר טוב סוף סוף גם בעניני הרחבת [[בית הכנסת]] ובנינו".}}. בפועל התעכבה עבודת ההרחבה חמש שנים וייתכן שהיה זה בעקבות חוסר אמצעים כספיים.

בסוף שנת [[תשל"ג]] החלו להרחיב את ה"זאל הגדול" וגם הפעם תכננו שלראש השנה יהיה [[בית הכנסת]] מוכן. הפעם, לא נשכר קבלן מקצועי שינהל את העבודה, אלא הגבאים עצמם ניהלו את העבודה. ר' [[זלמן ליפסקר]] היה ממונה מטעם ועד הבניין לפקח באופן אישי על עבודת הבנייה. מנהל העבודה בשטח היה אדם חזק שיכל לתפקד רק ביד אחת, עם זאת העבודה התקדמה בקצב מהיר. תרומה משמעותית לזירוז העבודה נתנו הגבאים, כאשר כמה מבניהם נהגו להשלים מדי לילה את עבודת הפועלים מאותו יום. הבולטים מביניהם ר' [[זלמן בלסופסקי]] יחד עם בנו ר' יהודה בלסופסקי, ר' זלמן ליפסקר ואחיו ר' יוסף יצחק ליפסקר. בבנייה זו התערב ר' אהרן פחות מהבניה הקודמת.

במהלך ההרחבה היו צריכים לחפור במקום החנויות שהיו פתוחות לקינגסטון בגובה הרחוב. כתמיכה לבניין העמידו עמודים זמניים ולקראת סיום הבנייה רצו להורידם כדי שלא יפריעו להתפשטות קול החזן. את הסרת העמודים ליווה מהנדס שנתן הנחיות. אחד מחברי 'ועד הבניין' שחשש מהסרת העמודים הלך להתייעץ עם מהנדס נוסף. הלה השיבו ש"בכל דבר יש סכנה". אותו חבר ועד נכנס לרבי וסיפר את תשובת המהנדס. תשובת הרבי הייתה שאם יש בזה סכנה שלא יורידו את העמודים. תקופה קצרה לאחר מכן, באמצע תהליך הבניה התנגש אחד הטרקטורים הקטנים, שעבד בתוך שטח 770, באחד העמודים והעמוד נעקר מהמקום והיה חשש להתמוטטות הבניין. לאחר מספר דקות כששום דבר לא קרה, הוכח שאין שום בעיה והעמודים הוסרו.

לקיר ה"מזרח" של [[בית הכנסת]] נתרמו לבנים מיוחדות ויקרות. ברבות השנים, כאשר רוב התמונות מ[[הרבי]] שצולמו ב-770 היה על רקע קיר זה, הוא הפך לאחד מסימני הזיהוי של 770. בחלקו העליון של קיר זה ישנו שיפוע כלפי חוץ, כדי שקולו של ה[[שליח ציבור|חזן]] "ייזרק" אחורה לעבר המתפללים.

בליל ערב [[ראש השנה]] [[תשל"ד]] היה כמעט כל הבניין מוכן, מלבד הלבנים של הקיר המזרחי שהיו זקוקות לציפוי וגימור. באותו לילה עבדו כמה גבאים לסיים את הבניה עד אור הבוקר, אז היה ה"זאל הגדול" מורחב עד ליכולתו המקסימלית. הרצפה הייתה עקומה וכל 770 עמד במדרון (במשך כמה שנים, עד שיישרו זאת), גם הפאנלים עדיין לא הודבקו, ועזרת הנשים בצד רח' איסטערן פארקוויי הייתה רק משטח בטון - אך הבניה בכללותה הושלמה. לאחר החגים חודשו העבודות והפועלים עסקו בגימור הבית. ר' זלמן ליפסקר הדביק טפטים חדשים על גבי הקירות כדי להשוות את צבעם בכל הבניין. כמה חסידים סיימו את שיפוץ עזרת הנשים, וגם בנו מדרגות לקומה השניה מעזרת הנשים.

הרחבה זו לא כללה את השטח שמתחת לעזרת הנשים שבצד רח' איסטערן פארקוויי. כמה שנים לאחר מכן, עשו בקצה המזרחי חדר למעילים ולתאי אכסון, שהפך אחר כך לכמעין 'חדר שני' עד לשלב בו שיפצו את השירותים למטה ופינו את חדר החשמל שהיה במקום ופתחו את כל השטח מתחת לעזרת נשים, שמתחתיו בנו חדר שנקרא "לשכת עושי חביתין / [[וועד סעודת שלמה]]", בו מכינים את כל הדרוש ל[[מזון]] להתוועדויות ב-770, "מזונות" לפני התפילה ועוד.