עריכת הדף "המלך בשדה" (פסקה)

===אופן הגילוי===
פרט נוסף בו עוסק המשל הוא בהגדרת האופן בו מתגלה האור האלוקי. ובהקדים, אופי עבודת ה' הנדרש ב[[חודש אלול]] הוא בעיקר עבודה בדרך [[אתערותא דלתתא]], שתוכנו הוא הדרישה מהנבראים לעשות תשובה ולקבל עול מלכות שמים מצד התעוררות אישית שלא בא כתוצאה מגילוי מעורר מלמעלה{{הערה|לקוטי תורה תחילת דיבור המתחיל אני לדודי (הא') - ראה לב, א.}}. בשל כך, בהכרח שהגילויים המאירים בחודש אלול אינם "מעוררים". פרט זה מתבאר במשל בכך שהתגלות ה"מלך" היא "ב[[שדה]]" שאופן התגלות כזו אינה מעוררת. דווקא כשהמלך בהיכל מלכותו כשהוא בלבושי מלכות וכתר מלכות כש"מלך ביופיו תחזינה עינינו" אז 'מטיל' הוא אימה ופחד וגם מעורר תשוקה וצמאון לראותו. בניגוד לכך בירידתו לשדה כשהוא לבוש בלבושי השדה אינו מטיל אימה ופחד, (ובפרט אנשי השדה שאינם ברי השגה בגדלותו של המלך). ויתירה מכך שנוכחותו בשדה אינה 'מעוררת' תשוקה לראותו. והתשוקה לקבל את פניו בשדה היא רק מצד התשוקה הקבועה בלב העם והתעוררותם בלבד. ולכן מדייק אדמו"ר הזקן במשל "כל מי ש'''רוצה''' לצאת ולהקביל" שיציאתו היא אך ורק מצד רצונו{{הערה|שם=כ"ו}}.

:בעומק יותר:
לאמתו של דבר יש בגילוי גם קצת התעוררות הן בדרגה הא' שעל אף שאינו "מעורר", עצם הירידה של המלך ל[[שדה]] וידיעת העם שהמלך ירד אליהם במיוחד מעוררת אותם לקבל פניו. ויתירה מכך, כפי המתבאר (להלן) ב' הדרגות השניות (ב הדרגות שבתענוג: שבמצוות ושב[[נשמה|נשמות]] ישראל) הרי הם "מעוררות" (שנותנים תוקף ליהודים שבמדבר כדלהלן).

ובזה הדיוק במאמר במשל מ"מלך" שרצון העם במלך הוא רצון שבעצם מציאותם משום ש"המלך הוא לב העם" ולכן על אף שכשרחוקים הם מהמלך אין הרצון הזה מאיר בהם ומתעלם בנפשם בסיבת ריחוקם, מכל מקום בהתקרבותם למלך ומתעורר חזרה הרצון למלך, אין זה שמתעורר רצון חדש שחוץ למציאותם אלא שמתעורר הרצון "שלהם"{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק ד עמוד 1343 שזהו הדיוק בלשון "יוצאים אנשי '''העיר''' לקבל פניו ב[[שדה]]" שקבלת פני המלך אצל אנשי השדה היא מצד שבעצם מציאותם אנשי העיר המה (ולפי זה הרי דיוק זה הוא לא רק אצל האנשים שבמדבר אלא גם אצל אנשי השדה!).}} במלך ולכן על אף שישנו הגילוי מלמעלה ה"מעורר" הרי הוא רק 'סיבה' שעל ידה מתעורר "רצון האדם"{{הערה|שם=כ"ו|מאמר דיבור המתחיל אני לדודי [[תשכ"ו]] -ספר המאמרים מלוקט {{מקור}}.}}.