עריכת הדף "גזירות אנטיוכוס" (פסקה)

==מטרת הגזירות==
אף שמלכות יוון שלטה על עמים רבים, בשום מקום לא ניסתה להשליט את התרבות היוונית בכח הזרוע, כאשר המקום היחיד שעשתה זאת היה בארץ ישראל, באמצעות הגזירות האמורות.

בחסידות מוסבר על כך{{הערה|1=[http://www.chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=777&CategoryID=341 לקוטי שיחות חלק לה עמוד 174 ואילך ובנסמן בהערות], ועוד.}}, שטעם הדבר היה מפני שהיוונים לא יכלו להסכים עם קיום התורה ומצוות של עם ישראל באופן על-שכלי. הם יכלו להסכים עם חכמת התורה (ואף ביקשו לתרגם אותה ליוונית, בזמן תלמי המלך), עם קיום ה[[משפטים]] שבתורה, המצוות המובנות בשכל, ואפילו עם קיום ה[[עדות]], שהם מצוות שלמעלה מהשכל, אך קיומם הוא לצורך זכרון מאורעות העבר וכיוצא בזה.

פעולותיהם אלו, באות לידי ביטוי בנוסח ההודאה ב[[ועל הניסים (חנוכה)|ועל הניסים]] הנאמר בימי החנוכה, שהיוונים ביקשו "להשכיחם תורת'''ך'''", הם לא ביקשו להשכיח את התורה עצמה, אלא רק את העובדה שזוהי תורת השם שלמעלה משכל והבנה ויש ללמוד ולקיים אותה בביטול, ולכן גם עיקר המלחמה שלהם היתה "להעבירם מ'''חוקי''' רצונך".

זו גם הסיבה שהיוונים רק "'''טמאו''' כל השמנים" ולא שפכו אותם וכדומה, כי זו היתה המלחמה שלהם, ההתקשרות והדבקות האלוקית שלמעלה מהשכל.

(ואף שזו היתה עיקר מלחמתם, כוונתם הפנימית היתה אכן לבטל את כל התורה והמצוות, כי ידעו שעל ידי שמבטלים את העיקר של ההתקשרות באלוקות באופן של 'חוקים' למעלה מטעם ודעת, יצליחו לבטל את כללות ההתקשרות באלוקות{{הערה|1=[https://www.chabad.org/therebbe/article_cdo/aid/4280369/jewish/page.htm שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשכ"א סעיף ו'], ועוד.}}).

הנגזר מכך הוא שגם נצחון המכבים מבטא את הנקודה הזו, שהם יצאו למלחמה חסרת סיכוי כיון שיציאתם למלחמה נבעה מאותה נקודת התקשרות על שכלית, ולכן גם לאחר הנצחון סירבו להדליק את המנורה בשמן טמא אף שהדבר מותר על פי גדרי ההלכה, ולכן גם עיקר הנס של חנוכה נקבע על השמן.