עריכת הדף "אשר סאסאנקא" (פסקה)

=== אצל [[הרבי]] ===
ב[[יחידות]] הראשונה שהייתה לו אצל הרבי ב[[תשרי]] [[תשכ"ה]], העניק לרבי חפיסה של סיגרים מרוסיה, והרבי הודה לו ואמר "בכלל אינני [[עישון|מעשן]]", אך למרות זאת לקח סיגר אחד מתוך החבילה, והורה לו לחלק את שאר הסיגריות בזאל למטה{{הערה|ראה [[עישון#הרבי|יחס הרבי לעישון]]}}.

ב[[סוכות]] [[תשכ"ה]]{{הערה|1= שנת המאורע מוערכת <small>(לפי הקשר השנים)</small>.}} נערכה [[התוועדות]] ראשונה לאחר היציאה מ[[רוסיה]] ב[[סוכה]] של הרב [[ישראל נח דוכמן|ישראל דוכמן]]. התוועדות זו ביטאה במיוחד את דרכו של ר' אשר. בהתוועדות השתתפו החברים בלב ובנפש, ר' אשר ור' [[מענדל פוטרפאס]]{{הערה|[https://col.org.il/news/107284 היו ימים{{COL}}]}}. ר' אשר כדרכו בקודש, תבע מהמתוועדים ללמוד כל שבוע את ה[[ליקוטי תורה]] של הפרשה, [[תפילה בעבודה|ולהתפלל במתינות]]. ואף הוסיף ואמר שהוא חש אכזבה, כי ציפה שכל [[תמים]] ב[[ארץ הקודש]] יודע את כל ה[[תניא]] בעל פה.
ר' מענדל שהיה בעל מזג שונה לחלוטין, גער בו שיפסיק להיות במרה שחורה, והמשיל זאת ב[[סיפור]], שאדם אחד התלונן שהוא כל הזמן מריח [[ריח]] לא נעים, עד שגילו לו שמתחת לאף שלו נדבק לכלוך. ר' אשר הגיב מיד בסיפור משלו והמשיל שכאשר ישנם מטיילים שאיבדו את דרכם ולפתע מצאו שלט המורה את הדרך, לא משנה איך יראה, הם ילכו לפיו, כי הרי הוא אומר את האמת. ההתוועדות נמשכה שעות ואותה לא שכחו [[זקני החסידים]]{{הערה|1= התוועדות חסידית לילדים חלק 1 עמוד 203 והילך.}}.

בשנת [[תשכ"ו]] נכנס ל[[יחידות]] אצל הרבי, במהלכה הוא הציג בפני הרבי קושיא על פירושו של ה"[[תפארת ישראל]]", ואמר שאם הרבי אינו מסתכל ב"תפארת ישראל" הוא יקריא בפני הרבי את דבריו מהספר. הרבי נטל את הספר ועיין בקושיא, ולאחר מכן אמר ש"בעבר היו חסידים שלא עיינו ב'[[תפארת ישראל]]'" ושאל את ר' אשר האם הוא מעיין בספר בציינו ש"אני מסתכל בו כי הוא פירוש טוב ונוח". ר' אשר השיב שאם הרבי מעיין בספר, אז גם הוא יעיין בו{{הערה|מתוך רשימה פרטית של א' מהתמימים מחורף תשכ"ו, פורסם ב[[התקשרות (גיליון)]], גיליון א'תמ"ד, עמ' 10.}}.

השמועה אומרת{{הערה|שם=הרב אייזנבך|בשם הרב [[שמעון בן ציון אייזנבך (אילת)|שמעון בן ציון אייזנבך]], משלוחי הרבי לאילת.}} כי בהגיעו ל-[[770]], [[הרבי]] קירבו מאוד והיה מדבר עמו בידידות רבה. הוא נמנה על קבוצת החסידים שהרבי היה משוחח עמם ישירות כידידים. ר' אשר התחנן על נפשו וביקש מהרבי שיתייחס אליו כ[[חסיד]] מן המניין. "אינני ידיד", אמר לרבי, "אני רוצה להיות חסיד!" הרבי ניאות לבקשתו והקירובים פסקו.

בהגיעו ל-770 ביקש מגבאים רשות להיות ה"שמש" של 770. אמנם הגבאים סירבו בתוקף{{הערה|שם=הרב אייזנבך}}, מפני הזלזול בכבודו, אך משראו עד כמה חשוב לו הדבר, הניחו לו, ומאז הוא נהיה השמש של [[770]].

לרבים זכורה ברכת הדלקת הנרות ב[[חג החנוכה]] אותה בירך מדי שנה בפני הרבי. היא לא הייתה שזורה בהתחזנויות וכדומה, אלא בהתרגשות גדולה שריגשה כל השומע אותה{{הערה|ראה [http://www.he.chabad.org/multimedia/media_cdo/aid/1367199 הרב ששונקין מדליק את החנוכייה אצל הרבי]}}.

הרב אשר סאסאנקא נפטר ב[[ה' חשון]] [[תשמ"ח]].