עריכת הדף "תפילת הדרך" (פסקה)

==מנהגי חב"ד==
בתפילת הדרך{{הערה|להלן מ[[ספר המנהגים]].}}: "ותתנני" - בלשון יחיד - לחן ולחסד כו'{{הערה|הגהות לסידור ישן (מהצמח צדק). וכן כתב המגן אברהם ואדמו"ר הזקן בשו"ע סימן ק"י סעיף ד' בשם ספר הקנה על פי הסוד (שער הכולל פרק יב).}}.

[[אדמו"ר הרש"ב]] בעת הנסיעה ל[[נאות דשא]] קורא - בפעם השניה - תקון ליל שבועות, וכשנוסעים כארבע פרסאות מצוה לעמוד ונוטל ידיו ומברך תפילת הדרך{{הערה|שם=ומעין|קונטרס ומעין עמ' לד.}}.

תפילת הדרך בקרון היה [[אדמו"ר הרש"ב]] מתפלל בישיבה ובמרכבה - בעמידה{{הערה|שם=ומעין}}.

כשנסע [[אדמו"ר הרש"ב]] מביתו, אף שנשאר במקום אחד כמה חודשים, היה אומר בכל יום אחר התפילה תפילת הדרך - בלא שם ומלכות{{הערה|[[תבנית:היום יום/י"ט תמוז]].}}.

יש המהדרים לברך לפני אמירת תפילת הדרך על מאכל וכדומה (לאכול כשיעור ולברך ברכה אחרונה), מכיוון שתפילת הדרך אינה פותחת ב'ברוך'. אבל מסורת בידנו ש[[אדמו"ר הזקן]] פסק שאין צורך להדר בזה{{הערה|ספר השיחות תש"א [לה"ק] עמ' 148. ושם, שלאחר [[ויכוח מינסק]] כאשר נסע אדמו"ר הזקן ממינסק וליוו אותו בדרך, היה בין המלווים רבי [[יצחק אייזיק מהומיל]]. התפתחה שיחה בהלכה אודות תפילת הדרך אם היא ברכה בפני-עצמה או שעליה להיות 'ברכה הסמוכה לחברתה', הוחלט שקובע ברכה לעצמה. אז אמר אדמו"ר הזקן שתפילת הדרך היא תפילה על כל משך חיי האדם על פני האדמה, שכל יום ויום הוא חלק מן הדרך. ומזה נעשה רבי אייזיק לחסיד ולמקושר לרבינו הזקן.}}, וכך נהג [[הרבי]]{{הערה|אלבום 'בנאות דשא' עמ' 84 ,47.}}.

הרבי נהג באמירת תפילת הדרך בעת נסיעותיו למחנות הקיץ [[גן ישראל]] ו[[קעמפ אמונה]]{{הערה|בשנים תשט"ז תשי"ז ותש"כ.}}, לצאת מהמכונית ולרחוץ את ידיו ואחר כך לומר את התפילה מתוך הסידור ובעמידה{{הערה|[[מעשה מלך]] עמ' 57.}}.