עריכת הדף "תהלים קכ"ו" (פסקה)

== בחסידות ==
* '''שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים''' - ה[[חלום]] מרכיב ומאחד שני דברים הפכיים. והיינו מפני כי ב[[שינה]] נסתלק [[מוח]] ה[[שכל]] המבחין ולא נשאר רק [[כח המדמה]]{{הערה|[[תורה אור]], וישב ג׳:א׳}}.
* '''אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה''' - אמר אחד מתלמידי הרה"צ מלובלין "אז בביאת המשיח, במהרה בימינו, יאמרו בגויים ישאלו הגויים, הגדיל ה' לעשות עם אלה – מה זה שהגדיל ה' לעשות עם ישראל שהם במדריגה גדולה כל כך. וישיבו אותם ישראל: הגדיל ה' לעשות עמנו – מה שהגדיל לעשות עמנו, הוא '''מפני שהיינו שמחים''' - על כל הבא עלינו"{{הערה|משיחת [[יום טוב שני]] של [[חג הסוכות]] [[תשט"ז]]}}. 
* '''הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים''' - מפני ריבוי החסדים שהגדיל ה' לעשות עמנו, צריכים אנו להיות כמידת [[יעקב]], להשפיל את רוח והלב{{הערה|[[תניא]], [[אגרת הקדש]] ב׳:ה׳}}. 
* '''שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב''' - לשון "שובה" יש בו שני פירושים. א'. כמשמעו - שובה את עצמך. ב'. כמו "שובה ה׳ את שביתנו" שהוא פועל יוצא{{הערה|[[לקוטי תורה]], [[דרושים לשבת שובה]] ג׳:א׳}}.
* '''הזרעים בדמעה ברנה יקצרו. הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע בא יבוא ברנה נשא אלמתיו''' - בני ישראל נמשלו לתבואה שנזרעה בארץ גשמית ותכלית הזריעה היא בשביל הצמיחה העתידית. על דרך זה נשמות ישראל ירדו לעולם הזה הגשמי, בשביל שאחר כך היא תתעלה במדריגה גבוה יותר באין ערוך. אך התבואה צומחת לא מהחיטה שנזרעת באדמה, אלא מהרקיבון והביטול לכח הצומח שבארץ, וזה מעורר את כח הצומח להצמיח. עד דרך זה נשמות ישראל בעולם הזה צריכים להיות ב[[ביטול]] ו[[קבלת עול]], ורק ככה תהיה עליית וצמיחת הנשמה שלא בערך כלל למדריגתה הקודמת. וכמו ש[[שמחה]] זה חלק מתהליך הצמיחה שהחל מעניין הריקבון, על דרך זה השמחה בעקבות העליה, היא לא בגלל הירידה, אלא בגלל העליה גופא{{הערה|[[ליקוטי שיחות]] חלק ל"ו עמ' 82}}.