עריכת הדף "רבי שמעון בר יוחאי" (פסקה)

===הסתלקותו===
ביום פטירתו ב[[ל"ג בעומר]] כינס כמה מתלמידיו למעמד מיוחד, בו גילה להם סודות כמוסים בתורת הקבלה, מה שלא גילה לתלמידיו כל ימי חייו. ב[[תורת החסידות]] מוסבר שהסודות שגילה בימי חייו היו מבחינת "נשמתא דאורייתא" - [[נר"נ]] שבתורה, והסודות שגילה ביום הסתלקותו היו פנימיות הסודות של ימי חייו, מבחינת "נשמתא לנשמתא" - [[חיה יחידה]] שבתורה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/44/index.htm ד"ה גל עיני תשל"ז] סעיף ג.}}.

בין דבריו באותו מעמד, התבטא גם בביטוי נדיר על עצמו:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן="אני לדודי ועלי תשוקתו, כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא, בחד קטירא אתקטרנא ביה בקוב"ה . . נשמתי ביה אחידא, ביה להיטא, ביה אתדבקת" [= כל ימי שהתקשרתי בעולם הזה, בקשר אחד התקשרתי בו ב[[קב"ה]] . . נשמתי בו מאוחדת, בו להוטה, בו נדבקת]|מקור=אדרא זוטא (זוהר חלק ג' רפח, א. רצב, א)}}.

בתורת החסידות מבואר שהקשר של רשב"י לקב"ה במשך כל ימיו היה בדרגה של [[התקשרות]], מדרגה המבטאת קשר פנימי בין שני דברים (ולא רק חיצוני כמו [[דביקות]]). קשר זה הגיע בזכות עיסוקו בפנימיות התורה, המגלה כיצד יהודי קשור בפנימיות נשמתו לקב"ה כל הזמן, אפילו כשהוא עוסק בחלק ה[[נגלה]] שבתורה. אך היות שגם קשר כזה מבטא יחס בין '''שני''' דברים שמתקשרים - רשב"י לא הסתפק בכך, ושאף לקשר בדרגת [[אחדות]], גילוי כיצד נשמתו היא "אחד" עם הקב"ה על ידי ה[[יחידה שבנפש]] (אף ללא הצורך בהתקשרות דרך התורה); ולאחדות זו הצליח להגיע בשלימות ביום הסתלקותו{{הערה|1=ראה באריכות [https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/43/index.htm ד"ה פתח רבי שמעון תשל"ד].}}.

באותו זמן היה שרוי בשמחה גדולה, ופניו האירו, וציווה שביום זה יחגגו לדורות את יום שמחתו. באמרו את הפסוק{{הערה|[[תהלים]] קלג, ג}} '''חיים עד העולם''' פרחה נשמתו{{הערה|זוהר ח"ג רצו, ב.}}.

בחסידות מובא שיום זה הינו כעין [[מתן תורה]] של [[תורת הנסתר]], מכיוון שביום זה הושלמה תורתו של רבי שמעון בר יוחאי. כמו כן מובא שרבי שמעון הוא כ[[משה רבינו]] - כמו שהוא נתן ולימד את [[תורת הנגלה]], כך גם רבי שמעון מכונה "נותן" תורת הנסתר.