עריכת הדף "פת ישראל" (פסקה)

==פת של פלטר==
מצד מידת חסידות ועל פי קבלה, אין לאכול כלל מפת עכו"ם. ואפילו אם יהודי מוכר אותה, יש לברר אם היא לא הגיעה מגוי{{הערה|כף החיים ס"ק נו. בשם האריז"ל (בטעמי המצוות פ' עקב (כוונת האכילה). ובמשנת חסידים מס' מוצ"ש פ"ז, ה).}}.

===מתי מקילים===
כאשר יש פלטר גוי – מאפיה של גויים, אשר מוכרת את הלחמים שלה:

המחבר סובר שרק במקום שאין פלטר ישראל אפשר להקל{{הערה|ס"ב.}}. והרמ"א אומר: שגם אם יש יהודי פלטר – אפשר (ע"פ דברי המרדכי – שההיתר הוא מכיוון שלא פשט האיסור{{הערה|ש"ך ס"ק ח.}}). אמנם עדיף להיזהר ולא לקחת פת מנכרי במשך השנה, ובמיוחד בעשרת ימי תשובה{{הערה|ש"ך ס"ק ט. שו"ע אדה"ז סי' תרג ס"א.}}, באם ישנו פלטר יהודי במקום, אלא אם כן הפת של הגוי יותר יפה משל היהודי. כמו כן בנוגע לשבת יש להמנע מלקחת פת עכו"ם, ומן הנכון (גם לגבי הנ"ל) שיאפה בעצמו חלות לכבוד שבת{{הערה|שו"ע אדה"ז סי' רמב סי"ג.}}.

במקום שיש פלטר, אסור לקחת לחם מבעלי בתים, כיוון שעיקר הגזירה הייתה משום חתנות, דהיינו, שלא יווצר קשר בינו לבין הבעלי בתים. אמנם, אם בעל הבית אופה על מנת למכור, הרי הוא כפלטר – ומותר{{הערה|ס"ב.}}.

באם הפלטר הזמין יהודי לביתו לאכול, פתו היא כפת בעל הבית שאסורה (וזה שונה ממקרה שגוי קנה מפלטר ומאכיל ליהודי, כי הולכים אחר ההתחלה וכדלהלן){{הערה|ס"ג וש"ך ס"ק יב.}}.

באם במקום יש פלטר יהודי וגוי, לדעת המחבר אסור לקנות מהגוי כל זמן שליהודי יש עדיין למכור{{הערה|ס"ד.}}, (אבל אם קנה קודם, יכול לאכול{{הערה|ש"ך ס"ק יג.}}). אבל לפי הרמ"א יהיה מותר לקנות מהגוי{{הערה|ש"ך ס"ק יד.}}.

גם לדעת המחבר, באם יש לו פת ישראל או שיש בעיר פלטר יהודי, אבל לגוי יש פת יותר יפה{{הערה|בהערות וביאורים (גליון תתצב עמ' 56 ואילך) כתב להוכיח, שבאם ההפרש הוא רק במחיר, ישנה עדיפות לקנות דווקא מהישראל.}}, הרי במקומות שנהגו להקל זה נחשב ש"הפת דחוקה לו", מפני החשיבות, ומותר לו לאכול{{הערה|ס"ה.}}.

פת של בעלי בתים שאסורה, זה גם כאשר הפלטר קנה זאת ממנו, אפילו אם הוא שלח אותה ליהודי, והיהודי ליהודי אחר – היא אסורה לעולם. אבל פת של פלטר – מותרת לעולם, אפילו אם בעה"ב קנה אותה ממנו, כיוון שהאיסור הולך אחר התחלתו – בזמן האפיה{{הערה|ס"ז.}}.

ההיתר הזה הוא לא רק לפת סתם, אלא גם עוגיות ועוגות (שבלילתן עבה{{הערה|ש"ך ס"ק יח.}}), הם בכלל פת{{הערה|רמ"א ס"ו.}}.

[ב'בייגל', שדרך עשייתו היא: שמכניסים אותו למים רותחים קודם האפיה – אין בעיה של בישולי עכו"ם, כיוון שבמצבו ההוא (כבצק מבושל) הוא לא ראוי לעלות על שולחן מלכים; ורק לאחר האפיה הוא ראוי, ואז הוא מותר משום האפיה{{הערה|אגרות משה יו"ד ח"ב סי' לג. ח"ד סי' ד.}}].

===מתי אוסרים===
באם ישנו בצק השייך ליהודי וגוי אפאו, לא הקילו בזה{{הערה|באגרות משה (יו"ד ח"א סי' מה) פוסק, שבאם יש מאפיה גדולה, ואי אפשר לבעל הבית להיות שם כל הזמן, ואין לו עובדים יהודיים (או גם כאלו, רק שהם מחללי שבת בפרהסיא) – יש לזה היתר כמו בפלטר.}} (כמו בבצק השייך לגוי, כיוון שהוא יכול לאפותה בעצמו), ואסור לאוכלו כדין בישולי עכו"ם{{הערה|טור, הובא בש"ך ס"ק ז.}}. ואסור גם למוכרה לגוי, שלא יחשוב שהיא פת ישראל, ויבוא למוכרה ליהודי אחר. אבל אם הוא פתת אותה לשני חלקים, יכול למכור לגוי. ולכן נהגו לא לקנות חתיכות לחם מגוי, שמא הוא קנאו מיהודי, ומחמת איסורה הוא פתת אותה{{הערה|סי"א.}}.

באם עירב ביצים וכיוצא בזה בבצק – אם הביצים מעורבים בעיסה, אין בעיה. אבל באם הביצים "טוחות" על פני הפת (לא מדובר במשיחה סתם, אלא כאשר מחמם את הביצים קודם, כך שיש "ממשות" שלהם על הלחם{{הערה|ראה ערוך השלחן סעיף כא.}}) – זה אסור, מכיוון שזה ב"עין". (ולפי המחבר זה יהיה מותר){{הערה|ס"ו.}}.

איסור זהה ישנו גם בפשטידה שיש בה שומן (של דג) שהוא ב"עין"{{הערה|הובא כאן בס"ו, ונתבאר בסי' קיג בט"ז ס"ק ג, ובש"ך ס"ק ו.}}.

כל ההיתרים דלעיל הם רק כאשר ישנה וודאות מוחלטת לגבי כשרות מרכיבי הלחם (ובביצים אין חשש לאי כשרות, כי ברוב הביצים אין דם וביצי טמאה אינם בנמצא{{הערה|ב"י ס"ק ו (ב). הובא בש"ך ס"ק טו.}}, או שזה בטל לפת{{הערה|ט"ז ס"ק ה.}}). ולכן צריך להיזהר שלא מושחים את הברזלים שעליהם אופים בחֵלֶב או בחזיר{{הערה|רמ"א בס"ו.}}.