עריכת הדף "פאת השדה ופיאות הראש" (פסקה)

==הקשר בין שתי המצוות==
מסביר הרבי הצ"צ{{הערה|אוה"ת אמור תקפ"ח.}}, שבפסוק כתיב "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט"{{הערה|שם=ויקרא}} נרמז שפנימיות התורה נמשכת ע"י ביטול וענווה: בתורת הקבלה נאמר ש'''קציר''' רומז ללידת הנשמות (כי הזריעה היא הורתן, והקצירה לידתן){{הערה|מאורי אור אות ק' ס"לב.}}, ובעבודת ה' היא ההתבוננות בעניין ד"אני הוי' לא שניתי"{{הערה|מלאכי ג' ו'.}} (שהאור דממכ"ע וסוכ"ע{{הערה|בממלא כל עלמין ובסובב כל עלמין.}} אינם פועלים בו יתברך שום שינוי) המביאה לכלות הנפש{{הערה|לקו"ת במדבר ד"ה וספרתם לכם, אותיות ב-ג.}}. והעניין ד'''לא תכלה''' הוא, שהגם שהתבוננות זו מסוגלת להביא את האדם לכלות הנפש אין זו התכלית, שהרי "לא תוהו בראה לשבת יצרה", אלא צריך להניח פאה - להיות בענווה וביטול – בחינת שיריים.

והנה, תכלית הבריאה היא בריאת עולם גשמי וישובו, ותכלית זו נעשית ע"י התורה – שהיא הממוצע באמצעותו בורא הקב"ה את העולם. ומכיון שהתורה (כדרך כל ממוצע) כלולה משני הדברים אותם היא מחברת, לכן מצד פנימיותה היא מאוחדת ממש עם הבורא{{הערה|שהרי שורש התורה הוא מחכמה (אורייתא מחכמה נפקת), ו"פנימיות אבא פנימיות עתיק" (ראה לקו"ת נצבים מט, ד. וש"נ. וראה גם סה"מ ה'שי"ת ס"ע 49, ובהערת כ"ק אדמו"ר שם).}}, ומבחינת חיצוניותה נברא העולם.

והיינו, ע"י שאדם משים עצמו כשיריים (השארת פאת השדה), נמשך האור האלוקי לחיצוניות התורה לברוא את העולם (ע"י השארת פיאות הראש{{הערה|וסדר ההשתלשלות בזה (מלמטה למעלה): חיצוניות התורה היא או"א (חכמה ובינה), החכמה יונקת מי"ג תיקוני דיקנא, מקור י"ג תיקוני דיקנא הוא בשתי פיאות הראש, ואלו יוצאות מסוף הגולגולת - שבה מאירים החסדים דעתיק (שהם פנימיות הכתר), וראה פירוט בזה בערך [[מצפ"ץ]]}}).

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]
[[קטגוריה:מצוות]]