עריכת הדף "עליית החסידים" (פסקה)

==ההתיישבות==
כאשר הגיעו לארץ קיבלו הצעות מערים רבות, לבסוף בחרו להתיישב בצפת{{הערה|שם עמ' ב'.}}. משהתיישבו בצפת המשיכו לרדוף אותם כתבי החרמות של ה[[מתנגדים]] מאירופה, כחלק מן [[ההתנגדות לתורת החסידות|הפולמוס נגד החסידות]]. כתבי ההתנגדות הללו עוררו את האשכנזים בארץ ישראל לרדוף את העולים החדשים, ואליהם הצטרפו גם הספרדים מארץ ישראל. עם זאת, למרות המחלוקת בין ה"מתנגדים" תלמידי [[הגר"א]] המכונים גם בשם הפרושים לבין החסידים, לא נמנעו קהילות ה[[מתנגדים]] שב[[ליטא]] לשלוח כספים אל העולים החסידים שבארץ, בטרם עלו הפרושים אליה כ-40 שנה מאוחר יותר, כמו כן מאוחר יותר באחת מהמחלוקות בענייני חלוקת הכספים שהייתה בתוך עדת הפרושים בירושלים בינם לבין עצמם, הם מינו לבוררות והכרעה בנושא זה דווקא שני חכמים שהיו מחסידי חב"ד שבחברון.

התנגדות אליהם וחובות כספיים, הביאו לכך שבשנת [[תקמ"א]] חלק מן החסידים יחד עם רבי מנחם מענדל עברו מצפת להתגורר בטבריה{{הערה|שם, עמ' ג'.}} ואילו רבי אברהם מקאליסק נשאר בצפת עד שבשנת [[תקמ"ה]], בשל [[מגפה]] שפקדה את צפת עבר גם רבי אברהם עבר לטבריה, והנותרים מן החסידים לפקיעין{{הערה|שם עמ' ז'.}} בה לא הייתה המגפה. בטבריה זכו החסידים לכבוד רב מידי היהודים הספרדים בני העיר. בשל הסכנה ליהודים אשכנזים לגור בירושלים, בעקבות החובות שהותיר אחריו רבי יהודה החסיד, לא התיישבו עולים אלה בה.

החסידים הרחיבו את תחום המחיה של היישוב היהודי בעיר טבריה, ואף הקימו מבנה שבו שכנו [[בית כנסת]], דירה, ו[[מקווה]] טהרה (כיום משמש המבנה את חסידות קרלין).

ב-[[תקמ"ח]] נפטר ר' מנחם מענדל מויטבסק וההנהגה עברה אל ר' אברהם הכהן מקאליסק עד פטירתו בשנת [[תק"ע]]. החסידים שלחו לקהילות ישראל ב[[רוסיה]] ו[[ליטא]] שליחים מדי שנה ובידם אגרות על המצב בארץ ישראל ועל חשיבות היישוב בה, השליחים אספו כספים לטובת היישוב בארץ במסגרת קופה שרכזה את משלוח הכספים לישראל ונקראה [[קופת מעות ארץ הקודש]]{{הערה|1= שם, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30493&st=&pgnum=35 פרק ב' '''קופת מעות ארץ הקודש''', עמ' ח' ואילך]. {{PDF}}.}} וכן עודדו והדריכו את הרוצים לעלות לארץ ישראל בעקבותם. בין העולים בעקבות היישוב החסידי נמנית קבוצה של חסידי [[אוקראינה]] ופולין, בראשות ר' [[יעקב שמשון משיפיטובקה]] ואדמו"רים נוספים שעלו בשנת [[תקנ"ד]]. בטרם עלייתו עבר ר' שמשון אצל יהודי ארצות המזרח בשליחות החסידים שבארץ. בשנת [[תקנ"ח]] עלה ר' [[זאב וולף מטשרני אוסטראה]]. ובאותה שנה בא לארץ נכד הבעל-שם-טוב רבי [[נחמן מברסלב]] אשר שהה בארץ כחצי שנה אך חזר שוב ל[[רוסיה]] הלבנה{{הערה|בביקורו ניסה גם להשכין שלום במחלוקת דלקמן.}}. עלייתם של דמויות בולטות אלה עשו רושם ופרסום רב בקרב בני הגולה.

מלחמות נפוליאון ומסע נפוליאון בארץ ישראל בשנת [[תקנ"ט]] הקשו על יהודי אירופה לעלות לארץ.

ב-[[תקס"א]] פרצה מחלוקת-דעות בהבנת מהות החסידות, בין ר' אברהם מקאליסק לבין אדמו"ר הזקן{{הערה|1= על יחסי רבי אברהם ו[[אדמו"ר הזקן]] ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30493&st=&pgnum=50 שם, פרק ד', '''הר"א מקאליסק ואדמו"ר הזקן''']. {{PDF}}.}}, מחלוקת זו הביאה ליצירתה של קופה נפרדת לחסידי חב"ד{{הערה|1=שם [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30493&st=&pgnum=56 פרק ה', '''ייסוד כולל נפרד לאנשי חב"ד''' עמ' כ"ט]. {{PDF}}.}} לעזיבתם של קבוצת חסידים מטבריה לחברון וליצירת קהילת חסידי חב"ד בה{{הערה|1=שם [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30493&st=&pgnum=60 פרק ו', '''ייסוד יישוב חב"ד בחברון''', עמ' ל"ג.] {{PDF}}.}}. בעקבותיהם עלו חסידי חב"ד נוספים ותרמו לחיזוק משמעותי של היישוב היהודי בחברון שהתקיים עד ל[[מאורעות תרפ"ט]].