עריכת הדף "עירוי מכלי ראשון" (פסקה)

==בדברי הפוסקים==
[[הרשב"א]] בספרו קובע להלכה כי העירוי אינו ככלי ראשון. הוא מביא ראיה לדבריו מהירושלמי שם, שמביא מחלוקת בין [[רבי יונה]] ל[[רבי אסי]] (הנקרא ר' יוסי בדברי הירושלמי) אם העירוי מבשל או לא, וקובע כדעתו של רבי יוסי שאומר כי אין בישול אלא באופן ש"האור מהלך תחתיו" - ומפרש ה[[פרי חדש]]{{הערה|סימן סח}} שהראיה כי לא ייתכן כלל בישול אלא על ידי אש בוערת, ולא על ידי מגע חד פעמי של עירוי. אך הוא עצמו (הפרי חדש) מסיק כי בוודאי אסור, שכן מכיון שמדברי המשנה במסכת שבת מוכח כי העירוי בשבת אסור, מההכרח לומר שדברי הירושלמי עוסקים רק בגדר האיסור מדאורייתא, אבל מדרבנן אסור לכל הדיעות.

לעומת זאת [[אדמו"ר הצמח צדק]]{{הערה|בחדושיו על מסכת שבת ע' 79}} דוחה את דברי הפרי חדש ומביא את דברי [[הרמב"ן]] שקובע כי הכרעת הירושלמי היא שאכן אין כלל בישול בעירוי, כי מדיוק דברי הירושלמי מוכח שהתשובה שענה רבי יוסי היא שבליעה קיימת רק ב[[כלי חרס]] שהוא קל לבלוע, אבל כל דבר אחר אינו מושפע על ידי עירוי. הוא מביא את המשך דברי הירושלמי שאומר "עשו הרחקה לכלי ראשון" ועל פי זה מסיק [[הרמב"ן]] בבירור כי כל האיסור אינו אלא הרחקה בגדר "פטור אבל אסור", ובדבר קשה כ[[בשר]] [[בהמה]] שאין בו בישול כלל, מותר לכתחילה אפילו בכלי ראשון. אדמו"ר הצמח צדק מפרש את דברי הרמב"ן, שמכך שהגמרא דנה לפי שיטת המתיר ושואלת "מהו לערות עם הקילוח" נראה שהירושלמי סובר כדברי המתיר, ועוד שמכיון שברור שגם לדברי האוסר האיסור הוא מדרבנן, אז ההלכה היא כפי דעת המקיל, מכיון שמדובר ב[[ספקא דרבנן לקולא]], ולכן ההלכה היא שמותר לכתחילה.