עריכת הדף "נצרות" (פסקה)

== התייחסויות לנצרות == 
בני נח אסורים לחדש מצוות וליסד דת{{הערה|1=[[רמב"ם]] הלכות מלכים פ"י ה"ט.}}. ה[[רמב"ם]]{{הערה|1=איגרת תימן בתחילתה.}} מתייחס לדת זו, (תוכן) "מקשרת שתי תורות ההופכיות אחת מהשניה, כביכול שניהם מאלו-ה אחד. וממציא דעה זו ישו הנוצרי, שהיה מישראל, אשר ראה עצמו כשליח הא-ל לבאר הספקות, ושהוא, המשיח היעוד לנו על ידי הנביאים. ופרש התורה - פירוש המביא לביטול כל התורה וכל מצוותיה, והרגישו בו חכמים קודם שיתפרסם ועשו לו הראוי לו. וכבר התנבא עליו דניאל: "ובני פריצי עמך יתנשאו להעמיד חזון ונכשלו". ובתקופה מאוחרת יותר, עמדה דת מאומת בני עשיו שיוחסה אליו, שלא הייתה כוונתו אליה, ולא עלתה כמו כן במחשבתו. ולא הזיק שום דבר לישראל, ולא נולד בהם ספק לא לכלל ולא ליחידים, לפי שהתבאר להם חסרונו, ושנכרת ואבד בידינו עד שנעשה בו בו מה שנעשה".

בספרו [[משנה תורה]] כותב [[הרמב"ם]], שגם בהקמת דת זו ישנה כוונה אלוקית - מכיון שעל ידי דת זו עוסקים רבים בנושא [[הגאולה]] וה[[משיח]], ועיסוק זה עצמו סולל דרך למשיח האמיתי להופיע, ולהוכיח לגויים שטעו בעקבות הנצרות:
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=הלכות מלכים פרק י"א הלכה ד (נשמט ברוב הדפוסים על ידי הצנזורה){{הערה|בשיחת שמחת תורה תשל"ז (שיחות קודש חלק א, ע' 140) הביא הרבי את דברי הרמב"ם, וביאר שעד לנצרות ולאיסלם היו האומות רגילים ל[[עבודה זרה]] באופן של ריבוי, והנצרות והאיסלם החלו להפיץ את רעיון האחדות, ובכך סללו את הדרך לגילוי [[אחדות ה']] על ידי מלך המשיח.}}|תוכן=אבל מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר: כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד.

כיצד? כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה. אלו אומרים: מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות, ואלו אומרים: דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח וגלה נסתריהם.

וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא, מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.}}

אמנם, הרבי כתב שאין מקום לגישה סלחנית כלפי הנצרות בעקבות דברי הרמב"ם הללו, ובלשונו{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/18/6816.htm אגרות קודש חלק י"ח, אגרת ו'תתטז].}}: {{ציטוטון|ועד כמה נפלאים דברי המורה הגדול, הוא הרמב"ם, בסוף ספרו משנה תורה (הלכות מלכים סוף פ' י"א), בנוגע לישו ומוחמד ש"אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד", וביחד עם זה הרי שלש פעמים ביום מזכירים אותם בתפילת עלינו בכנויים הידועים, ודברי הרמב"ם האמורים הרי כמעט שנשכחו (מפני הצנזורה - ? - וכיוצא בזה) וכלל גדול בדיני ישראל, אשר אין ללמד זכות בענינים כהאמורים, והמתבונן בדברי ימי ישראל במשך זמן נדודיו, הרי דוקא קנאות זו היא שעמדה לנו להיות נצבים היום כלכם לפני הוי' אלקיכם, כלשון הכתוב.}}.