עריכת הדף "מסכת סוטה" (פסקה)

=== לא תתני ענווה ===
מסביר הרבי, כי בענין ה[[ענווה]] מבואר, שהעניו יודע מעלת עצמו, ויודע שהמעלות הללו הם חשובים ביותר, אבל להיותו מכיר את האמת אינם חושבם למעלה ומדריגה שלו, שמכיר את האמת דכל ענין הטוב שיש לו אינו מצד עצמו כי אם מה שבא ב[[ירושה]] מ[[אבות|אבותינו]] כו', ולא עוד אלא שעושה חשבון בנפשו שאילו היו אלו הכוחות אצל אחר אפשר היה מגלה את הכוחות יותר.{{הערה|סד"ה וירא העם - קונטרס [[חג השבועות]] שנה זו (ספר המאמרים [[תש"י]] ע' 236).}}.

זה הוא גם הביאור כאן, רב יוסף בוודאי ידע גודל מעלתו ב[[לימוד התורה]] - כאמרו "אי לאו האי יומא דקא גרים (שלמדתי תורה ונתרוממתי) כמה יוסף איכא בשוקא"{{הערה|1=[[פסחים]] סח, ב ובפרש"י.}} - עד שנקרא בשם "סיני"{{הערה|1=[[מסכת ברכות]] והוריות בסופן.}}, ע"ש ש"[[משניות]] וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני"{{הערה|1=פ[[רש"י]] [[הוריות]] שם.}}, ולמרות זאת לא החזיק טובה לעצמו, בידעו שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה, ובלשונו: "אי לאו האי יומא דקא גרים". ולכן היה יכול לומר "אני ענוותן" - כיון שמדת ה[[ענווה]] אינה בסתירה כלל לידיעת מעלת עצמו, כולל גם מעלת ה[[ענווה]] עצמה.

לכן גם אמר רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה, מצד ענוותנותו של רב יוסף שהכיר שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה - ייחס אותן לא לעצמו, אלא לרבי. ובאמרו לתנא לא תיתני [[ענווה]] דאיכא אנא", לא התכוין לחלוק על דברי התנא שאמר משמת רבי בטלה ענוה, כי הרי ללא רבי אין עוד מעלת הענוה, כי אם התכווין לומר שהעובדה שהוא ענוותן מוכיחה ש[[רבי יהודה הנשיא|רבי]] לא מת.

[[ענווה]] אמיתית - ידיעת מעלת עצמו, מחד גיסא, ותכלית הביטול בידעו שמעלותיו אינם מצד עצמו, לאידך גיסא - אפשרית רק על ידי רבי.