עריכת הדף "מלחמת המפרץ" (פסקה)

===המלחמה===
מהלך זה גרר תגובה חריפה ביותר מאת המדינות החברות בארגון [[האומות המאוחדות]], שמרבצי הנפט בכווית והסביבה היו חשובים להם ושליטתם ביד סדאם הייתה יוצרת 'מונופול' על עולם הנפט, ובהחלטה משותפת שקיבל האו"ם הועבר לסדאם אולטימאטום, שיבצע נסיגה עד [[כ"ט טבת]] [[ה'תנש"א]] (15 בינואר 1991 [[מניין אומות העולם|למינינם]]), או שתיגרר תגובה בינלאומית.

סדאם לא התייחס, ואף הודיע שלוקח את [[ארץ ישראל]] כ'בת ערובה', ובאם יצאו נגדו למלחמה, הוא יפגיז את ישראל עם טילי הסקאד הקטלניים ועם ראשי הנפץ הכימיים שברשותו.

בעקבות הודעה זו, השתרר בארץ ישראל פחד איום ונורא. וכמיגון מפני הטילים נושאי הראש הכימי, בוצעו חלוקות של ערכות מגן, שכללו מסכות אב"כ ומזרקי אטרופין, למיגון מפני הנשק הכימי. כל משפחה התבקשה להכין בביתה חדר אטום, שבו תשהה בעת מתקפת טילים. כשהתקשורת טורחת ללבות את אש הפחדים.

בזמן זה, ארצות הברית הקימה קואליציה בינלאומית שכללה 34 מדינות שהתכוננה למלחמה. 

לאחר פוג האולטימטום, בתאריך [[ב' בשבט]] (17 לינואר), פרצה הקואליציה הבינלאומית במבצע 'סופה במדבר', המכונה ב[[ארץ ישראל]] כ'מלחמת המפרץ'. המבצע כלל תקיפות אוויריות על מטרות בעיראק ובכווית, וכן תקיפה ימית.

פחות מיממה לאחר מכן, החלו מטחי סקאדים בעלי ראש נפץ רגיל (קונבנציונלי) לנחות ב[[ארץ ישראל]] באזור [[תל אביב]], גוש דן, בגליל ובנגב. הפצצות אלו נמשכו במהלך כל המלחמה.

ב[[י' אדר]] (24 לפברואר למינינם) פלשו כוחות הקואליציה רגלית לכווית לאחר יומיים. ב[[י"ב אדר]], החלה הנסיגה העיראקית מכוויית, וב[[י"ד אדר]] (28 לפברואר למינינם) הודיע נשיא ארצות הברית דאז, ג'ורג' בוש על שחרור כווית והפסקת אש. בסופו של דבר, שוגרו 39 טילי סקאד על ארץ ישראל, ובנס לא היה אף הרוג אחד מטילים אלה.