עריכת הדף "מכת בכורות" (פסקה)

== מכת בכורות: שילוב של חסד וגבורה ==
מכת בכורות היא מכת הנגף האחרונה במצרים, שבה "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור במצרים" (שמות י"ב). מבחינה קבלית ותיאולוגית, מכת בכורות משקפת שילוב מורכב בין גילוי ה' עצמו להצלת עם ישראל לבין גילוי הדין והגאולה, הנובעים משני קווי יסוד של חסד וגבורה.

המכת בכורות מתאפיינת בכך שההצלה והנגף אינם נעשים על ידי מלאכים או שליחים אלא על ידי ה' בעצמו, כפי שנאמר: "אני ה' ולא מלאך" (מדרש, השוואה בין הביטויים "וה' הכה" ו"בית דינו"). גילוי זה מדגיש את האפקט המוחלט של האלוהות בהתערבות גלויה במציאות, כאשר אין תיווך אלא ה' בפועל, המחליט להציל ולגזור.

הפסוק "וה' הכה כל בכור" מובא במדרש עם ההסבר ש"וה' הוא ובית דינו", כלומר השילוב בין מידת הרחמים (הוי') לבין מידת הדין (בית דינו). במכת בכורות נדרש שילוב זה מפני שהנגף למצרים הוא פועל דין, ואילו ההצלה לישראל היא פועל חסד ורפואה. כך, המכת מהווה ביטוי לאחדות שתי הקווים האלה—חסד וגבורה—שהם מתמזגים ומתכללים ברגע אחד{{הערה|שם=תשי"ז|ד"ה והוי הכה תשי"ז.}}.