עריכת הדף "מידת ההשתוות" (פסקה)

==ביאורי רבותינו נשיאינו==
בספר ה[[תניא]] מקשר זאת עם דברי חז"ל{{הערה|שבת פח, ב.}} אודות השמחים ביסורים, כיון שהאדם שמח בקרבת ה', הוא מקבל גם דברים רעים שקורים לו בשמחה, כי הן ולאו שווים אצלו בהשתוות גמורה ולא תופסים אצלו מקום מצד דביקותו באלוקות{{הערה|תניא פרק כו. אגרת הקודש סימן יא.}}.

הרבי מוסיף ומבאר, שהכח והדרך להגיע להנהגה בדרגה גבוהה שכזו, הוא על ידי האמונה וההתקשרות בעצמותו יתברך שלמעלה מגדרי הבריאה והחיבור למטרת ותכלית הבריאה לעשות לו דירה בתחתונים{{הערה|מאמר ד"ה באתי לגני תשטו.}}, והחידוש בהוראת הבעל שם טוב ביחס לציווי 'שיוויתי', שזה צריך להיות גם בנוגע לכוחות הפנימיים ולא רק במעשה בפועל{{הערה|1=[https://drive.google.com/file/d/1lFBY0wYrHx9P70_t9xNp1IoTsiMBGNFW/view שיחת חג השבועות תש"כ, סעיף י' ואילך]. וראה גם שיחת שבת פרשת חיי שרה תש"כ.}}, והוא ענין של עבודה שלמעלה מטעם ודעת, בלי שום מבוקש, ואזי העבודה נעשית באופן של מסירות נפש{{הערה|מאמר שבת פרשת כי תשא פורים קטן תשי"ז. וראה רשימתו של הרב לאופר 'מאמר של אש' [http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=4077&CategoryID=996 התקשרות גליון 677], אודות מאמר זה והקשר שלו עם [[קונטרס פורים קטן תשנ"ב]] והמאורעות הקשורים במאמרים אלו.}}.

אדמו"ר הריי"צ מונה שבעה חלקי עבודה כאשר פוקדים את האדם ייסורים, זה למעלה מזה, כאשר החלק הרביעי הוא שהאדם פועל בעצמו את מידת ההשתוות, ובחלק השישי, מידת ההשתוות מבטלת את התענוג בעניני העולם{{הערה|ספר המאמרים ת"ש עמוד מב.}}.

הרבי מבאר שבתורה זו של הבעל שם טוב בא לידי ביטוי החילוק בין דרך הבעל שם טוב שהיא החסידות הכללית, לדרך חב"ד, שאכן ההתחלה והגישה הכללית לעבודת השם היא באופן של 'כלל', שהכל בהשתוות ללא כל הבדל, אך לאחר מכן זה צריך לבוא באופן של התקשרות שחודר באדם על ידי חכמה בינה ודעת, ואזי כן יש להדגיש את חילוקי הפרטים{{הערה|שיחת ח"י אלול תשמ"ב סעיף כה ואילך.}}.