עריכת הדף "מאסרו השני של אדמו"ר הזקן" (פסקה)

===כתב האישום והמענות===
על פי אחת הגרסאות{{הערה|הרב מלאדי ומפלגת חב"ד פרק י"ב.}}, במאסר השני נדרש אדמו"ר הזקן להתייצב בפני אביגדור המלשין, ולהשיב פנים אל פנים לשאלותיו וטענותיו, אך היות והם התנצחו ב[[לשון הקודש]] והשופטים לא הצליחו לעקוב אחרי הדברים, הם הורו שכל אחד מהצדדים יכתוב את טענותיו בכתב.

באחד המסמכים המתעדים את הטענות בכתב ידו של המלשין אביגדור, מופיעים הטענות, שרובם מהוות קושיות על מושגים ויסודות בתורת החסידות, מתוך מטרה לנסות ולהוכיח שתורת החסידות נטתה מדרך התורה המסורה לאבותינו{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6664&st=&pgnum=159 אגרות בעל התניא ובני דורו, עמוד קמב].}}.:
#כיצד ייתכן לומר שאין לאדם לירא משום דבר היות וה' הוא זה שפועל ועושה הכל - והרי לפי זה לא ניתן להעניש אף אדם שעושה עבירה, היות וה' הוא זה שפועל בו.
# איך ניתן לומר שאין לאדם לפחד מאף בריה מלבד מה' יתברך, והרי בתורה מסופר כיצד האבות ודוד המלך כן פחדו מאנשים אחרים.
# בחסידות מופיע שאם אדם מתאווה לענין מסויים זה מורה שיש בו ניצוץ אלוקי שהוא צריך לתקן, וכיצד אפשר לומר זאת, והרי אדם מתאווה גם לדברי עבירה.
# מנהיגי החסידות שולחים כספים רבים לעניי ארץ ישראל, פי מאה מהסכומים שהיו נאספים עד להופעת תורת החסידות, בו בזמן שעל פי הלכה 'עניי עירך קודמין'.
# החסידים מזלזלים בעדות ובשבועה ונוהגים בהן בקלות ראש.
# החסידים אינם נוהגים בכיבוד הורים.
# החסידים גונבים כספים מבני משפחותיהם כדי למלא את ההתחייבויות הכספיות למנהיגי החסידות, בו בזמן שעל פי מנהג ישראל לבחור שלא מלאו עשרים שנה אין רשות לתת שום מתנה ללא ידיעת אביו ואמו.
# [[נסיעה לרבי|נסיעת החסידים לרבי]] מעוררת תמיהה גדולה, שהרי כדי לשמוע דברי תורה הוא היה יכול לשגר את דברי התורה בכתב למושבות החסידים, ובשביל מה נצרך להוציא הוצאות כספיות גדולות על הנסיעה ולהתאסף בדוחק גדול?{{הערה|מטרת טענה זו היא להעלות את החשש בפני השלטונות שככל הנראה החסידים מתאספים אצל הרבי לשמוע דברים אסורים בגנות המלכות.}}.
# החסידים מקיימים את הוראות מנהיגיהם יותר מאשר את הוראותיו של משה רבינו.

אדמו"ר הזקן ערך על שאלות אלו (וכן על שאר השאלות שלא הגיעו לידינו) תשובות בכתב בלשון הקודש, ודבריו תורגמו ל[[רוסית]] בכדי ששרי המלוכה יוכלו לעיין בהם.

את תשובתו סיים אדמו"ר הזקן:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=נלאיתי נשוא לסבול חירופיו ובזיונותיו ושקריו, אשר ממציא עלינו עלילות גדולות. אשר לא נראו ולא נשמעו מימי עולם, כי אם בימי פולין מן הגלחים [{{=}} הכמרים] שלהם, שהיו מעלילים על היהודים שנצרכים על פסח לדם אדם וכיוצא בו מעלילות, ומחמת זה נשפך דם נקי הרבה מבני עמנו. ובוודאי גם הוא לא ראה ולא שמע מעולם, רק מה איכפת לו שהולך חפשי ומרחיב פה ולשון כרצונו. הנה הוא בעצמו הודה ששמע ובעצמו לא ידע עדיין הדבר בבירור, מטריח את כבוד אדונינו הרחמן הקיסר ירום הודו, ולא לברר הדבר תחלה על ידי מקומות המשפטים. וכל העבד הנכנע באמת להקיסר ירום הודו והוא בן נחמד לאביו אינו רשאי להטריח את כבודו אם לא שהדבר ברור.

{{ש}}ועתה אין לי להשען כי אם על אדונינו הקיסר ירום הודו, אך בטוח אני על גודל החסד של הקיסר ירום הודו וענוותנותו, שבגודל חסדו עינו יביט ממכון שבתו על דכא ויבין האמת. וכי נקיתי - מן המיצר יוציאני ויצילני.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6664&st=&pgnum=162 אגרות בעל התניא ובני דורו, עמוד קמה]}}

ב[[י' כסלו]] הורה הקיסר להעביר את הדיון בענין מפלגת החסידים לסנאט, ובמקביל הגיש אביגדור כתב מלשינות נוסף, בו העתיק קטעים מספר ה[[תניא]], ודרש את [[דמי מעמד|פנקסי ה'מעמדות']] של אדמו"ר הזקן וראשי מפלגת החסידים, בהם מופיעים סכומי הכסף שהתקבלו מאת החסידים.