עריכת הדף "ליקוטי אמרים - פרק כ"ה" (פסקה)

==סיכום הפרק==
העניינים שהתבארו בתניא מהתחלה ועד כאן הם:

# מהות הבינוני{{הערה|פרקים א'-י"ב.}}.
# הכללים המקדימים לעבודת ה'{{הערה|פרקים י"ג-ט"ו.}}: להכיר לדעת מהות עצמו, להאמין בכוחו להצליח ולדעת שדרושה יגיעה רבה.
# עבודת השם המתאימה רק ל"מי שדעתו יפה"{{הערה|פרקים ט"ז-י"ז.}}: להתעמק בגדולת השם עד שההתבוננות תוליד בליבו רגש [[אהבה ויראה]].
# אופן העבודה העיקרי, השייך '''לכל אחד ממש'''{{הערה|פרק י"ח.}}: לעורר את האהבה הטבעית של נפשו האלוקית.

אך כדי להבין '''כיצד''' יכול כל אחד לעורר את האהבה המסותרת{{הערה|ולעשות זאת כל הזמן, ולא רק בשעת תורה ותפילה.}} הקדים הרבי כמה יסודות:
# התוכן של "אנוכי" הוא שאין שום מציאות מלבד הקב"ה, והתוכן של "לא יהיה לך" הוא שלא לכפור באמת הזו{{הערה|פרקים כ'-כ"ב.}}.
# התוכן הפנימי של '''כל''' מצוות עשה שווה לזה של "אנוכי", '''וכל''' איסור הוא עבירה על אותו עניין של "לא יהיה לך"{{הערה|פרקים כ"ג-כ"ד.}}.
# לולא "רוח השטות" הייתה האהבה המסותרת מתעוררת אצל כל יהודי, בכל עת שהיה מתעורר ברצון לעבירה (ומונעת זאת ממנו).

אחרי הקדמות אלו, ברורה הדרך כיצד קרוב מאד לשמור את כל התורה אפילו למי שדעתו קצרה: 

כל פעם שבאה עבירה לידו יזכיר לעצמו, שעל עבודה זרה היה מוסר את נפשו - והרי בעבירה זו הוא נפרד מה' '''בדיוק''' כמו בעבודה זרה.

וכשמתעצל במצווה יזכיר לעצמו, שעל ידי המצווה נדבק בה' בתכלית ביחוד נצחי.