עריכת הדף "ליקוטי אמרים - פרק ז'" (פסקה)

==סיכום==
הנפש הבהמית לא מתנגדת לקדושה, כל עניינה הוא רק להחיות את הגוף בלבד. כל עוד הקדושה לא "מפריעה" לגוף היא לא מתנגדת לה. משום כך היא יכולה גם להתלבש בלבושים קדושים, ועל ידם לעלות בעצמה לקדושה.

אך '''כל''' מחשבה דיבור ומעשה שאינם קדושה (גם אם הם '''מותרים לגמרי''') מורידים את האדם לשלוש קליפות הטמאות, ובזה גופא יש שני אופנים:

א. למחשבה דיבור ומעשה '''המותרים - מועילה תשובה''' (שיוכלו לחזור ולעלות לקדושה).

ב. למחשבה דיבור ומעשה '''האסורים - לא מועילה תשובה''' (להעלותם לקדושה. תשובה מועילה רק שיסלחו '''לאדם''', אך לא להעלות את דבר האיסור).

בסוף הפרק מובא יוצא מן הכלל אחד (והטעם שהוא יוצא מן הכלל).