עריכת הדף "כרמלית" (פסקה)

==בהלכה==
ההלכה היא שהכרמלית נחשבת רשות נפרדת לעצמה ואסור לטלטל מתוכה לרשות היחיד או לרשות הרבים, וכן להיפך. איסור זה הוא מדרבנן, מכיון שהכרמלית דומה במקצת לרשות הרבים (בכך שאין בה שלושה מחיצות גמורות), ובמקצת לרשות היחיד (בכך שאינה שטח המסור לציבור), ולכן גזרו חז"ל שיש להתייחס אליה כרשות נפרדת שאסור לטלטל מתוכה ואליה.

נמצא כי לא רק מדבר או [[יער]] נחשבים ל'כרמלית', אלא גם כל שטח שאינו רשות היחיד ואינו רשות הרבים מוגדר כ'כרמלית'. נמצא כי לפי שיטות של רבים מהראשונים, שרשות הרבים היא רק כזאת שיש בה שישים ריבוא, נמצא כי גם רחובות של עיר שאין בה שישים ריבוא נחשבים ככרמלית.
===הכשרת הכרמלית לטלטול בשבת===
מכיון שכך, תיקנו חז"ל שיש ל[[עירוב חצירות|ערב]] את כל רחובות העיר על ידי שותפות, דהיינו נתינת פת המשותפת לכולם, כלומר שכל אחד מהם נותן פת לרב המערב שהוא [[זכיה|מזכה]] את כולם בפת שלו, ובכך שכולם שותפים בפת זאת, נחשבים כולם כמתגוררים ברשות משפטית אחת, וממילא מבחינה הלכתית טהורה הרי זה כאילו רק משפחת אחת מתגוררת בעיר, ואם כן כל העיר נחשבת [[רשות היחיד]]. 

כיום, ההנחה המקובלת בהלכה, שכמותה השתרש המנהג ההלכתי הרווח, היא כי יש להתייחס לכל שטח ציבורי כ[[כרמלית]], מכיון שאין בימינו שום מקום בעולם שעונה על כל הכללים של "רשות הרבים", מכיון שלא קיים שטח שמסור באופן קבוע לשימושם של שישים ריבוא בני אדם, ושאינו מוקף במחיצות כלל, וששטחו ט"ז אמה, ומכיון שכך ניתן לערב אותו על ידי [[עירוב חצירות]] ו[[שיתופי מבואות]]. במקרה שהשטח אינו מוקף בשלושה מחיצות, יש גם להניח "לחי" (מוט מאונך) או "קורה" (מוט או חוט מאוזן כתקרה קטנה) בפתח ה'כרמלית'.

כך גם קובע [[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך הרב|שולחן ערוך]]{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh2/1/252/18.htm?q=%D7%9B%D7%A8%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%AA או"ח סימן רנב מלאכות המותרים והאסורים]}} כי למרות שחז"ל אסרו לצאת לרשות הרבים ב[[ערב שבת]] סמוך ל[[שקיעת החמה]] עם כלי או בגד בידו מחשש שמא תשקע החמה וימשיך לטלטלו ברשות הרבים, הרי שכיום אין גזירה זו נוגעת להלכה, מכיון שכיום אין רשות הרבים להלכה וכלשונו {{ציטוטון| בזמן הזה שפשט המנהג כהאומרין שעכשיו אין לנו רשות הרבים גמורה אלא כרמלית... אין איסור כלל לצאת סמוך לחשכה אפילו בחפץ שבידו, שהרי איסור ההוצאה בכרמלית אינו אלא גזרה מדבריהם, ואין גוזרין גזרה לגזרה}}.