עריכת הדף "יששכר דב גורביץ'" (פסקה)

===בישיבה המחרתית והמאסר הראשון===
{{חלונית 
|כותרת = קטע מיומנו של הרב גורביץ' על מאסרו 
|תוכן = "מהחינוך ומהשפעת הרביים הקדושים, וכן מהדוגמה שקיבלנו אנחנו הקטנים, הבחורים, התלמידים, לא היה לנו רגש שאנחנו בעלי מסירות נפש עבור התורה והיהדות, רק זה היה כמו דבר שבלתי אפשרי אחרת. ולא היה לנו חשבון שאנחנו סובלים עבור קיום התורה, אלא להפך, שזה מגיע לנו, בחינת אם בטלת מהתורה - יש לך בטלים הרבה. וכנראה לא שמרנו הזמן היקר, נכשלנו בביטול תורה, לא היינו מרוצים באכילת לחם לבדו והלכנו לשוק לבקש עוד דבר, כמו דג מלוח או ריבה וכדומה, ועוד חטאים מעין זה. החלטנו שבאם נזכה לצאת לחירות, נשמח אם יהיה לנו אפילו רק לחם לשובע, ולא נבטל אף רגע לבטלה ונלמד בשמחה. כהמשך להחלטה הזו, לא אכלתי אפילו רק הלחם בבית האסורים, והיה נשאר כמעט כל יום ממנו. איני יודע באיזה חשבון עשיתי זאת. חשבתי למה צריכים בכלל לאכול. צריכים להרגיל את הגוף בלי אכילה. עד שנחלשתי מאוד..."
|מקור=מתוך כתב ידו של הרב גורביץ'
}}
בשנת [[תרצ"ח]] כיהן הרב גורביץ', אז בחור בן עשרים ואחת, כ[[מגיד שיעור]] ב[[חסידות]] לקבוצת נערים כבני שלושה עשרה, בסניף [[תומכי תמימים ברדיצ'ב]]. ראש הישיבה והאחראי עליה היה הרב [[משה רובינסון]]. בתאריך [[כ"ד בטבת]], באמצע [[התוועדות]], פשטה המשטרה החשאית (ה[[נ.ק.וו.ד.]]) על מחבואם בבית הכנסת, וכל הצוות ותלמידי הישיבה נאסרו ועונו בחקירות. לאחר מכן נשלחו התלמידים הצעירים לבית יתומים קומוניסטי, ממנו ברחו לאחר זמן קצר. הרב גורביץ', לעומתם, יחד עם הרב רובינסון ועוד שני בחורים בוגרים, הושבו במאסר קשה. במהלכם, נחקר הרב גורביץ', הוכה והורעב, תוך שהוא שומר במסירות נפש על יהדותו. סוהריו נהגו לומר לו: "אנחנו נטחן את בשרך עד שיהיה ממך קציצות"{{הערה|1=תיאור מפורט על מאסרו, ראו [http://www.teshura.com/teshurapdf/Mishulovin-Gorowitz%20-%20Marcheshvan%2013%2C%205777.pdf תשורה]}}. עקב מצבו הרפואי שהחל להתדרדר, הועבר הרב גורביץ' לבית הרפואה בכלא. בשלב מסוים חלה הפחתה בחומרת היחס לאסירים ובערב יום [[י"ט בכסלו]] [[תרצ"ט]] שוחרר מן המאסר. 

בתקופה שלאחר מכן המשיך בלימודיו ב[[מוסקבה]], אך גם שם רדפה אותו המשטרה החשאית והוא שוב נעצר לחקירה ממושכת וקשה למשך כמה ימים. לבסוף חוקריו שחררוהו ודרשו ממנו לשמש כמלשין בקרב חסידי ליובאוויטש בעיר. הוא יידע את ידידיו החסידים על כך, והם יעצו לו לברוח ממוסקבה שכן לדעתם בכך שאינו משתף פעולה עם ה[[נ.ק.וו.ד.]] הוא מעמיד עצמו בסכנה. מסיבה זו נמלט לעיר מולדתו ז'לובין, וכאשר חיפשו אותו גם שם, המשיך לברוח לבברויסק.

עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] גויס לצבא האדום, שם שירת בחזית, נפצע בקרבות ורק ב[[נס]] נשאר בחיים. לאחר תום המלחמה קבעו הרשויות כי הוא חייב לשרת שנתיים נוספות. בהשתדלותם של בני משפחת ר' [[יעקב יוסף רסקין]] ערק מהצבא והם השתדלו להשיג עבורו ניירות כיסוי. בשנת [[תש"ה]] עבר ל[[סמרקנד]] כדי לשהות במחיצת החסידים שגרו שם. ביום [[ט"ו במנחם אב]] שנת [[תש"ו]], [[נישואים|נשא]] לאשה את רעייתו, מרת חנה בת ר' [[שמואל פבזנר]] (פעווזנער) מ[[קלימוביץ']], מצאצאי ר' [[מרדכי (אח אדמו"ר הזקן)|מרדכי]], אחיו של [[אדמו"ר הזקן]].