עריכת הדף "יחודא תתאה" (פסקה)

== מעלותיה על [[יחודא עילאה]] ==
עם היות ש[[יחודא עילאה]] היא דרגא נעלית הרבה יותר מיחודא תתאה, אעפ"כ, ישנם מעלות ביחודא תתאה על יחודא עילאה, שלכן גם אלה שעיקר עבודתם היא ביחודא עילאה, צריך להיות אצלם גם ההתבוננות ביחודא תתאה. וממעלותיה של יחודא תתאה:

'''א'''. תכלית כוונת הבריאה הוא שיהיה [[דירה בתחתונים]]{{הערה|[[מדרש תנחומא]] נשא טז}}, כלומר שיהיה "יש" ו[[ביטול היש]]{{הערה|ראה בהמשך הערך בקטע 'משמעותו בעבודה'}}, זה חידוש. ולכן על ידי יחודא תתאה דווקא, נמשך אור חדש שלמעלה מסדר השתלש. וכוונה זו נשלמת דווקא ביחודא תתאה{{הערה|[[ליקוטי תורה]] עקב יד, ריש עמוד ד. ספר המאמרים [[תרס"ט]] עמוד יח}}.

'''ב'''. [[יחודא עילאה]] היא בבחינת שמיעה, ויחודא תתאה הוא בבחינת ראיה, ומכיוון שגדולה ההתפעלות מראייה יותר מההתפעלות שעל ידי שמיעה, לכן ההתפעלות מיחודא תתאה היא יותר מההתפעלות מיחודא עילאה{{הערה|[[ספר הערכים]] חלק ט עמוד שעה}}.

''''ג'''. ב[[יחודא עילאה]] שייך שינויים, משא"כ ביחודא תתאה (שמרומז ב-[[ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד|ברוך שם]], ב-'ועד', (כמאמר [[חז"ל]]{{הערה|[[מסכת עירובין]] נד, א.}} "כל מקום שנאמר ... ועד - אין לו הפסק עולמית"), לא שייך שינויים וזה עניין נצחי{{הערה|ספר המאמרים [[תשל"ה]] עמוד 310}}.

'''ד'''. הביטול של [[יחודא עילאה]] שבעולמות עליונים, אינו דבר חידוש כלל, כי שם מאיר גילוי [[אור אין סוף]], משא"כ יחודא תתאה, שהוא כאן למטה, אז מכיוון שהעולם נדמה ל"יש", הרי כאשר אח"כ נעשה [[ביטול היש]]{{הערה|ראה בהמשך הערך בקטע 'משמעותו בעבודה'}}, זה חידוש. ולכן על ידי יחודא תתאה דווקא, נמשך אור חדש שלמעלה מסדר השתלשלות{{הערה|[[אור התורה]] חנוכה (כרך ה) תתקסה, ב. ספר המאמרים [[תרנ"ח]] עמוד סה. ועמוד קיז.}}.

'''ה'''. העבודה של [[יחודא עילאה]] היא על ידי שמאיר מלמעלה גילוי אור בנפשו, והעבודה של יחודא תתאה היא מצד האדם העובד. ולכן, עיקר המעלה של 'עבודה בכח עצמו' הוא בעבודה של יחודא תתאה.

ומכיוון שעבודת האדם מגיעה למקום נעלה יותר מהמקום שממנו באה המשכה מלמעלה, לכן, העבודה של יחודא תתאה מגיעה למקום נעלה יותר מהעבודה של יחודא עילאה{{הערה|[[תורת מנחם]] ספר המאמרים חלק ד' עמוד קט ושם הערה 62}}.

'''ו'''. על העבודה של יחודא עילאה יכולים להיות מונעים ומעכבים, וביטול מונעים ומעכבים אלו זה על ידי העבודה של יחודא תתאה. והטעם לזה: יחודא עילאה היא למעלה מהעולם, והיות שהפעולה שנעשית ב[[קליפה|קליפות]] על ידי גילוי אור מלמעלה היא לא בדרך בירור אלא בבחינת ביטול, נמצא, שזה שעל ידי העבודה של יחודא עילאה מתבטלים כל המניעות ועיכובים שמצד הקליפות הוא לא באופן שהניצוצות שהיו בקליפות מתבררים ונכללים בקדושה, אלא שהם מתבטלים מצד גילוי אור שלמעלה מהם, ולכן בדרך זו יכול להיות שהביטול הוא רק לפי שעה והרע יכול לחזור ולהתעורר.

משא"כ העבודה של יחודא תתאה, מכיוון שהיא שייכת ופועלת ב"יש" - פעולתה בקליפות היא בדרך בירור, שהניצוצות מתבררים ונכללים בקדושה, ועל ידי זה מתבטל הרע. ויש בזה שני עניינים: 1. ע"י בירור זה מתבטל הרע. 2. עי"ז נעשה בירור הגוף וה[[נפש הבהמית]], ושורש הגוף ונפש הבהמית בוא למעלה משורש ה[[נפש האלוקית]]{{הערה|ראה בכל זה [[ליקוטי שיחות]] חלק ט סוף עמוד 57 ואילך, ו[[קונטרס עץ החיים]] פרק ט' סוף עמוד 34.}}.

'''ז'''. כאשר האדם מתבונן ב[[תפילה]] רק ביחודא עילאה, הוא יכול ליפול ממדריגתו אחר התפילה. והסיבה לזה: ההתבוננות של יחודא עילאה היא בביטול של עולמות עליונים, ומכיון שביטול העולמות העליונים הוא [[ביטול במציאות]] (שאין בו את ענין הישות), לכן, ההתבוננות בתפילה בביטול במציאות של עולמות העליונים אינה פועלת על הזמן שאחרי התפילה כשהבן-אדם נמשך אחרי ענייני ה"יש" של העולם הזה, כי הביטול במציאות (שמתבונן בתפילה) והיש של העולם הזה (שנמשך אליו אחרי התפילה) אינם שייכים אחד לשני. ולכן הבן-אדם יכול ליפול ממדריגתו אחרי התפילה. ולכן אמרו שבשעת התפילה יהיו עיניו למטה, שעל ידי שיהיה נקלט בו ההתבוננות ביחודא תתאה - [[ביטול היש]], שהשמיים והארץ הגשמיים וכל צבאם בטלים לאלוקות - דווקא על ידי זה , לא יפול הנופל ממדריגתו ח"ו{{הערה|ראה בכל זה ביאורי הזוהר ל[[צ"צ]] חלק ב' עמוד תרי. וספר המצוות לצ"צ כד, א.}}.