עריכת הדף "טשקנט" (פסקה)

== המארחים ==
על אף המצב הקשה, המשפחה החסידית המורחבת עשתה הכל כדי להתאגד ולהתדבק, לעזור איש לרעהו ככל האפשר. אנשים נתנו זה לזה מהמעט שהיה להם. אם לא היה, לפחות התנחמו זה בקרבתו של זה{{הערה|ראה בהקדמת [[מנחם זיגלבוים]] ל[[סוערות בדממה]] חלק א עמוד 24}}. הפליטים החדשים שהגיעו, מצאו מקום בימים הראשונים אצל הפליטים "הוותיקים" שאך הם עצמם הגיעו לטשקנט זמן לא רב קודם לכן. כך למשל היה בבית משפחת ר' [[יחיאל יוסף ריבקין]], שם התגוררו עשרים איש בחדר אחד. 

משפחתו של ה[[משפיע]] הרב [[שלמה חיים קסלמן]] התארחה תקופה ממושכת בביתו של הרב [[שמואל פרוס]]{{הערה|[[מנחם זיגלבוים]], '''זכרונותיו של ר' מולע''', [[טבת]] [[תשפ"א]]}}, כמו גם [[תמימים]] נוספים שהתגוררו בביתם תקופות כאלו ואחרות. הרב [[בערל ריקמן]] סבל ממצוקת הפרנסה, ועבד קשה כדי לקנות [[לחם]] לבני ביתו. אף על פי כן, הכניס לביתו פליט יהודי בשם ישעיה גרבר, שהפך לבן בית אצלו עד תום המלחמה. 

בין הפעילים המרכזיים לטובת הפליטים, היו הרב [[מרדכי סירוטה]] והרב [[שמואל מנחם קליין]]. שניים אלו פעלו במלוא כוחם למען הפליטים בכלל, והפליטים החב"דיים בפרט. 

הרב [[חייקל חאנין]] ורעייתו מרת חיה לאה הגיעו לטשקנט כפליטים עם שתי בנותיהם. הם הגיעו ב[[ראש חודש]] [[אלול]] שנת [[תש"ב]], ומאז ועד תום המלחמה, הקדישו את כל כוחם לסייע לפליטים החב"דיים. כמה מהחסידים התארחו באופן קבע בבית משפחת חאנין, בהם הרב [[אברהם אליהו פלוטקין]].