עריכת הדף "טעמים נקודות תגין אותיות" (פסקה)

===טעמים בכתר===
{{הערה|שם=אוה"ת וארא|אוה"ת וארא ב'תקנח, נח 1328}}שורש הטעמים (זרקא מקף שופר כו') הוא בכתר{{הערה|פרדס שער הטעמים פ"ה. ובמא"א אות ט' סי"ח: טעמים בסוד עתיק וא"א.}} (שהוא אור '''מקיף'''), שלכן אינם משנים את משמעות המילים, שגם אם יש על המילה טעם זרקא או טעם אחר משמעות המילה נשארת כפי שהיא (מה שאין כן הניקוד כן משנה, ועד '''שהופך''' את פירוש המילה, וכמו שע"י הניקוד אנו קורין חֲטָאִים וְלֹא חוֹטְאִים {{הערה|פ"ק דברכות דף יוד ע"א.}}) - מפני שטעמים הוא בחי' שלמעלה מהחכמה. ודבר זה מתבטא בכך שהם ניגון ונעימה - המשכות התענוג עליון (ש'''למעלה''' מהשכל){{הערה|אוה"ת ב'תקעד, דרמ"צ מג־86 וקלג"ד.}}.

ויובן בהקדם הניכר בחוש, שהשכל נמשך מהתענוג{{הערה|שהוא עצם הנפש, ה"למעלה מן השכל" שבנפש.}}: כל אחד רואה בעצמו שכשמשכיל ונופל לו שכל חדש הוא מתמלא תענוג. והטעם לזה, כי ברגע שנמשך השכל מעצמיות הנפש (ששם הוא בחינת התענוג) נמשך יחד איתו גם תענוג. לכן נאמר "אז תתענג '''על''' ה'". הוי' הוא בחינת חכמה{{הערה|כמ"ש בזהר בפרשת בלק "הוי' שירותא דנקודה עילאה".}}, והעונג (שהוא '''על''' הוי'", למעלה משם הוי') הוא למעלה מהחכמה. היינו, שהתענוג נמשך מהכתר שלמעלה מהחכמה {{הערה|סידור עם דא"ח שער השבת, בביאור מאמר הזהר דפ' יתרו דפ"ח בענין סעודות דשבת.}}.

וזהו ענין הטעמים - שהם '''ניגון''', בחינת התענוג, שהוא מבחינת "אז תתענג '''על''' הוי'"{{הערה|ולכן הטעמים לא כתובים בתורה וגם לא משנים את משמעות המילים, אלא הם "למעלה" מעניין של הבנה ושכל.}}, אלא עניינם הוא להמשיך את אור אין סוף (שלמעלה מהתורה) להיות נמשך ומאיר בהחכמה שהיא התורה{{הערה|כי "אורייתא (תורה) "מחכמה נפקת" (יצאה)" – שנמשכה מ'''החכמה'''.}}