עריכת הדף "חכמה ובינה" (פסקה)

==ייחוד חכמה ובינה==
ייחוד חכמה ו[[בינה]] הוא ייחוד תמידי בלי הפסק בבחינת [[יחודא עילאה]] (מה שאין כן ייחוד [[זעיר אנפין]] ו[[מלכות]], שהוא [[יחודא תתאה]] שיש בו הפסק) ולכן נקראו חכמה ו[[בינה]] בשם "תרין ריעין דלא מתפרשין"{{הערה|ראה [[ספר הזוהר]] חלק ב' דף נו עמוד א. חלק ג' דף ד עמוד א}}. מה שאין כן ב[[זעיר אנפין]] ו[[מלכות]], שיש בייחודם הפסקות.

בעולמות '''תרין ריעין דלא מתפרשין''' מוסב על [[אבא עילאה]] ו[[אמא עילאה]], שהם [[חכמה]] ו[[בינה]] של עולם ה[[אצילות]]. ייחוד זה קשור בהתהוות העולמות, ומשום כך אין הוא נפסק. מה שאין כן ב[[יחודא תתאה]], שהוא ייחוד של [[זעיר אנפין]] ו[[מלכות]], הקשור בהתגלות האלוקית בעולמות, ומשום כך יש בו שינויים והפסקות. לעתיד לבא יהיה [[יחודא תתאה]] כמו [[יחודא עילאה]], ואף הייחוד של [[זעיר אנפין]] ו[[מלכות]] יהיה בלי הפסק כמו ייחוד [[חכמה]] ו[[בינה]].

ישנם מקומות בחסידות בהם מבואר{{הערה|ראה אמרי בינה שער הק"ש פנ"ו ואילך. סה"מ תרנ"ד ע' רפו ואילך.}} שישנם בחינות נעלות בספירת החכמה שאינם מתייחדות בתמידיות עם ספירת הבינה, היינו{{הערה|מאמר ד"ה חסידים ואנשי מעשה ה'תשכ"א}} בחינות הראיה וההנחה בנפש, אמנם נקודת ההשכלה של חכמה מוכרחת שתבוא אחר כך בהשגה והרחבה בבינה. וכן לאידך - כל הבנה והשגה מוכרח שיהיה לה נקודה שממנה מתפשט ההרחבה, ולכן נקודת ההשגה של חכמה וההרחבה של בינה הינם בבחינת "תרין רעין דלא מתפרשין"{{הערה|שם}}.

ב[[עבודת השם]], ענין [[חכמה]] הוא הביטול לה', וענין ה[[בינה]] הוא ה[[התבוננות]] בגדולת ה', ושני אופני עבודה אלו צריכים להיות אצל האדם באופן תמידי ובחסרון האחד אין השני כלום{{הערה|לקוטי תורה פרשת ראה יח א-ב}}.
תיאור	מה יש להקליד	מה מתקבל
הטיה	''טקסט נטוי''	טקסט נטוי
הדגשה	'''טקסט מודגש'''	טקסט מודגש
הדגשה והטיה	'''''טקסט מודגש ונטוי'''''	*טקסט מודגש ונטוי*