עריכת הדף "ואמת" (פסקה)

==מהות ההארה==
כתיב חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח' א') כמו [[רבי אבהו]] שהאירו פניו מחמת שראה [[ברייתא|תוספתא]] חדשה, וניכר אדמומית בלחיים ממש, ואף שהוא ענין גשמי, אמנם סיבתו גבוה מאד נעלה שהוא בחינת עצמיות התענוג שביחידה שבנפש שהיא הנמשכת בכח השכל וגורמת אותו שירד מהעלם אל הגילוי לחדש השכלה חדשה, ולכן ניכר התענוג מאד כשממציא שכל חדש מפני שזה רגע שיצא השכל ונולד מהתענוג בהתלבשותו בכח השכל ומצד אותו התענוג יהיה גם כן הארת פנים הגשמיים בלחייו, ונמצא שאף על פי שהוא הארה גשמית, שרשה נעלה גם מכח השכל והוא בחינת עצמיות התענוג.

ועל דרך זה יובן למעלה ענין תיקון ואמת שבתרין תפוחין בלחיים דאריך אנפין, שעל זה נאמר יאר הוי' פניו אליך{{הערה|במדבר ו' כ"ה}}, - פירוש - אל [[מלכות דאצילות]] שהיא בזמן הגלות ב[[חשך]] ב[[בי"ע]], כי ה[[חכמה סתימאה]] היא בחינת שכל נעלם ומופלא, וכדי שיתגלה מהעלמו שזהו ענין התהפכות ושינוי מהותו צריך להיות דבר הגבוה ממנו שיהפוך את השכל המופלא להיות יוצא מהעלמו והוא מהארת אור עתיקא שבוקע השכל המופלא וממשיכו לידי גילוי וממנו בא הארת פנים בעת שיוצא החכמה אל הגילוי שנמשך גם כן גילוי אור על ידי הנ"ל בלחיים, ולכן הוא פנוי מ[[שערות]] כי אינו בבחינת צמצומים כלל, וזהו ענין ש"ע נהורין הנ"ל שנמשכים מ[[עתיק יומין]], עצמיות תענוג העליון הנקרא שעשועי המלך בעצמותו{{הערה|דרך מצותיך מצות נר חנוכה דף עג, ב}}.

תחילת הגילוי בעולמות הוא מתיקון זה. כי ענין תיקון ואמת שבי"ג ת"ד שהוא בחינת הארת פנים תרין תפוחין ששם הוא התגלות החכמה כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו, והוא ענין התגלות שע"ה נהורין בחינת אדם דיצירה כמ"ש אשר יצר את האדם בחכמה ובחינת זו נקרא אמת. מה שאין כן שאר התיקונין הם בחינת מדות רחום וחנון כו' שאינו בערך בחינת אין סוף להיות מתפעל במדות ולאו מכל אינון מדות איהו כלל, הגם שהם רק מקורות המדות. 

משה שושבינא דמלכא המשיך אור א"ס ב"ה להתלבש בבחינת תיקון ואמת הנקרא חותם וזהו ענין ויכתוב משה כו' ומשם נמשך הארת פנים בז"א והוא ענין תתן אמת ליעקב. ועל ידי זה היה בהם כח לנסוע באויר מדבר העכומ"ז להכניע הקליפות כי [[בחכמה אתברירו]]{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/lkutey/24/95d&search=%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%9D ליקוטי תורה מסעי צה, ד]}}.