עריכת הדף "הפצת היהדות" (פסקה)

==דרכי הפעולה==
באופן כללי, קובע הרבי כי יש לפעול בהפצת היהדות רק על פי הוראותיו של נשיא הדור ובכוחו{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' עמוד 317.}}, וכן יש לייחס את מלוא המשמעות גם לפעולה בודדת{{הערה|תורת מנחם חלק טז עמוד 168. התוועדויות תשמ"ג חלק ג' עמוד 1210.}}, היות ולא ניתן לדעת מה פעולה מעשית בודדת משפיעה על יהודי, כיון שאחרי המעשים נמשכים הלבבות, וכאשר יהודי מקים מצוה מעשית ומתקשר לקב"ה{{הערה|מצוה מלשון צוותא וחיבור.}}, באופן ממילא גורר הדבר שהיהודי יתקרב יותר לתורה ומצוות{{הערה|כמאמר חז"ל מצוה גוררת מצוה.}}, ובפרט שאפילו פעולה אחת בודדת יכולה להכריע את העולם לגאולה{{הערה|כפסק דין הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ג' הלכה ד'): "צריך כל אדם שיראה עצמו. . וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. . עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה". וראה אגרות קודש חלק י"ג עמוד רנב.{{ש}}ולהעיר שבנוגע ל[[מבצע תפילין]] התבטא הרבי שעל ידי הנחה בודדת מוציאים יהודי מגדר של 'קרקפתא דלא מנח תפילין', לקוטי שיחות חלק ו' עמוד 272.}}.

על מנת שההשפעה על הזולת תהיה בעלת משמעות עבורו ותפעל בו שינוי אמיתי, דורש הרבי שפעולות הקירוב יעשו באופן כזה שהדבר יגרום לו שמחה ותענוג, ושהוא ירגיש את הטוב טעם והתענוג שיש בשמירת תורה ומצוות{{הערה|התוועדויות תשמ"ח חלק ב' עמוד 270.}}.

===הוראות שונות===
בשיחות ומכתבי הרבי ובמענות השונים שהתפרסמו לאורך השנים, מופיעות אלפי הוראות פרטיות הנוגעות להפצת היהדות באופנים שונים{{הערה|נלקטו בעיקרם בספר 'הפצת היהדות' של הרב [[מנחם ברוד]] ובספר 'שליחות כהלכתה' של הרב [[שלום דובער שוחט]].}}, ולהלן מובאות ההוראות הכלליות של הרבי הנוגעות לכל הפעולות בהפצת היהדות:

הרבי מורה להקדים את הפעולה ב[[הפצת המעיינות|הפצת החסידות]] להפצת היהדות{{הערה|לקוטי שיחות חלק כג עמוד 507. במכתב לסופר והחוקר ד"ר [[יצחק אלפסי]] התבטא הרבי שהפצת המעיינות קודמת להפצת היהדות, היות שהיא בגדר של "מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים", ובפרט שעל פי רוב הפצת המעיינות מביאה בדרך ממילא לשינוי בעולמם של הלומדים אותה גם בעניני שמירת תורה ומצוות.}}, וכן להקדים את הפעילות עם בני הנוער על פני כל פעילות עם קהל יעד אחר{{הערה|ראו לדוגמה אגרות קודש חלק כ' עמוד רצו: "מובן שדין קדימה לעבודה עם הנוער ובתוכו".}}, היות וכל פעולה קטנה איתם יש לה השפעה גדולה הרבה יותר, בדוגמת שתיל רך שנוטעים באדמה, שכל פעולה איתו יש לה השפעה משמעותית על העץ לכשיגדל.

גם בסדר ההשפעה עצמה כאשר פוגשים יהודי, מורה הרבי שיש להקדים ולדבר איתו על משיח{{הערה|התוועדויות תשמ"ה חלק ג' עמוד 1649: "בשעה שהולך לדבר עם הזולת - לכל לראש עליו לצעוק "משיח נאו"!... הנהגה כזו היא היא זו שפועלת ומעוררת אצל הזולת את הפנימיות שבו, שלאמיתו של דבר, גם נפשו צועקת "משיח נאו!"...".}}, ועל עניני מציאות השם{{הערה|התוועדויות תשמ"ה חלק ג' עמוד 1082: "כאשר פוגשים יהודי, הרי בראש ובראשונה צריכים לדבר עמו אודות מציאותו יתברך. . וכל זה - מבלי הבט על מעמדו ומצבו, היינו, שגם אם הוא רחוק מענייני יהדות תורה ומצוותיה".}}.

ככלל, מורה הרבי להימנע מוויכוחים בעת העיסוק בהפצת היהדות, הן מפני שהדבר גוזל זמן חשוב שיכולים לנצל אותו להחדרת תוכן, והן מכיון שהדבר אינו מביא תועלת היות והוא גורם לצד השני להתעורר במידת הנצחנות והדבר גורם לו שלא להבין ולקבל כלל{{הערה|אגרות קודש חלק ט"ו עמוד ד, חלק ט"ז אגרת ו'צ, חלק כ' עמוד קסב, ועוד.}}, וכן להימנע מעשיית פשרות בעניני תורה ומצוות מתוך מטרה לקרב{{הערה|לקוטי שיחות חלק א' עמוד 100. אגרות קודש חלק י"ג עמודים עד, שלא, תנט, תעח, ועוד.}}, אך אפשר להתחיל מהקל אל הכבד ולהתחשב במצב הרוחני של המושפעים{{הערה|התוועדויות תשמ"ח חלק ד' עמוד 66, אגרות קודש חלק יד עמוד ט.}}.

הוראה כללית נוספת של הרבי היא בהעדפת הכמות על האיכות, היות וכמות מביאה במילא לאיכות{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' עמוד 296: "עכשיו הוא זמן שהכמות נוגעת יותר מהאיכות. . ושתיתוסף הכמות, תגדל ממילא גם האיכות".}}.