עריכת הדף "הפטרת חנה" (פסקה)

==== בכייתה של חנה ====
[[פנינה]] , צרתה של חנה שהכעסתה על ידי התפארותה בילדיה שלה, רומזת ל[[סטרא אחרא]]{{הערה|אור המאיר פרשת לך לך בשם הבעל שם טוב, על פי דברי הגמרא במסכת בבא בתרא "שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו"".}}, ו[[חנה]] רומזת ל[[שכינה]], וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בשמותיהם: השם 'חנה' מורה על ''''חן ה'''שם', ואילו פנינה רומזת על העשירות הגשמית, וכהשוואת הפסוק, שהתורה 'יקרה מפנינים'{{הערה|אור התורה משפטים א'רסה. תורת מנחם חלק לח עמוד קיג.}}. והבכי והצער של חנה על עקרותה מורה ברוחניות על זה שאין לאדם קיום והמשכה בעבודת ה' שלו, בקדושה (הוא 'חי', אך אין לזה המשכיות ותולדות בעולם הזה), ואילו למעשיו הקשורים לסטרא אחרא יש תולדות וקיום{{הערה|תורת מנחם חלק כא עמוד י'.}}. 

חנה ופניניה סותרים זו לזו, היות ואהבת ה' והסטרא אחרא לא יכולים לשכון יחד בלב היהודי, כפי שבא לידי ביטוי גם בגשמיות המעשה, כמובא במדרש שעם כל ילד שנולד לחנה, נפטר אחד הילדים של פנינה{{הערה|אור התורה משפטים עמוד א'רסה.}}, שהוספה בצד אחד גורעת בצד השני. ולכן מסופר בהפטרה שחנה שמחה על כך בשירתה, כיון שעל פי תורה צריך לשמוע עם 'כריתת' הבנים - תולדות ומעשי האדם, מהשייכות שלהם לסטרא אחרא, ולפעול להעבירם אל צד הקדושה{{הערה|תורת מנחם חלק לח, עמוד קיד.}}.

בכייתה של חנה מורה על כך שאדם שרוצה שיהיה לו 'בית ולד' ועבודת השם שלו תועיל במשהו, צריך לעשות מעצמו כלי קיבול, כלומר להתבטל לאלוקות כדי ששפע ואור ה' יוכל לשכון בקרבו, והבכי הוא ביטוי של תנועת הנפש והתעוררות האדם בעצמו [[ביטול|לביטול]]{{הערה|תורה אור משפטים עט, א.}}.

כאשר אלקנה ניסה לרצות את חנה, אמר לה 'הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים', כלומר הסביר לה שבמקום שיש גילוי של בחינת 'אנכי', אין מקום לצרכים האישיים, אך חנה לא קיבלה את התנחומים כי היא הייתה מחוברת לתכלית של בריאת העולם, שהוא לעשות [[דירה בתחתונים|דירה בתחתונים,]] ושזה יהיה באופן של 'זרע אנשים' דווקא{{הערה|תורת מנחם חלק סב עמוד נז.}}.