עריכת הדף "הגי (סריס המלך אחשורוש)" (פסקה)

===ממוצע בין מחשבה לדיבור===
"המלך" הוא הקב"ה ו"אסתר" היא הנשמה המשתוקקת אליו. אך אין בכח הנשמה המוגבלת לדבוק בקב"ה (הבלתי מוגבל) בלא סיוע. וסיוע זה הוא ע"י המלאכים, שהם יש בכוחם לקבל את האור האלוקי ואז להמשיכו לנשמות. וזהו שאמרו מיכאל מקריב נשמותיהם של צדיקים{{הערה|תוספות על מנחות קי ע"א.}} - כי הנשמות הן בחינת נבראים, וע"י מיכאל נקרבים למעלה מעלה ליכלל באצילות{{הערה|לקו"ת נשא כט א'.}}.

והנה, המלאכים עצמם מקבלים מאלוקות ע"י הגי, ויובן על פי משל מכוחות הנפש: הגי הוא הגיון, והוא בחינת פנימיות ומקור הדיבור{{הערה|כמו שכתוב "והגיון לבי" (תהלים שם.}} שהוא בחינת מחשבה שבדיבור. אלא שהגי הוא ה"פועל יוצא" של הגיון{{הערה|הפעולה ש"יוצאת" מן ההגיון, הפעולה שההגיון עושה.}}, שהוא העושה את הדיבור. והנה, הגיון הלב אינו בחי' דיבור בפועל ממש אלא רק מחשבת וכוונת הלב וכמו "ולבך יהגה אימה"{{הערה|ישעיה לג.}}, וכמו שפירש בזוהר{{הערה|וישלח דקס"ט א'.}} "והגיון לבי אלין מילין דסתימין דלא יכיל בר-נש לפרשא לון בפומי דא הוא הגיון דאיהו בלבא".

ומכיון שהגיון הוא הממוצע בין מחשבה לדיבור, לכן פעמים{{הערה|אוה"ת נ"ך ב' עמ' תשלז.}} '''שהמחשבה''' נקראת הגיון{{הערה|כגון "הגיון לבי" (תהילים יט טו).}}, ופעמים '''שהדיבור''' נקרא כך{{הערה|כמו "כאשר הוגה מן המסלה" (שמואל ב' כ י"ג).}}. וממוצע זה הוא המחשבה שבדבור, מה שנמשך מעצמיות המחשבה להיות מקור לדבור{{הערה|אוה"ת שבת שובה אתקמ.}}.

ובנמשל, כשם שישנו ממוצע בין המחשבה לדיבור (הגי) כך יש ממוצע בין אצילות לבריאה, והוא היכל קודש הקודשים{{הערה|שהוא חב"ד דבריאה (תניא פרק נב).}}. דמכיון שמצד אחד מאיר בו אור האצילות {{הערה|שורש פנימיות החכמה (מאמרי אדמו"ר הזקן תורה ח"א עמ' שפד).}} אך מצד שני הוא ראשו של עולם הבריאה לכן הוא הממוצע המחבר אצילות ובריאה, והוא המשפיע למלאכים וההיכלות (שבבריאה) שישוררו וידברו – שע"י זה הם מעלים את הנשמות{{הערה|תו"א דף ק עמ' ד.}}.