עריכת הדף "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" (פסקה)

==ביאורי החסידות==
בתורת החסידות ישנה אריכות והתמקדות רבה במילים אלו של המגילה.
מיוסד על מאמר חז"ל בילקוט שמעוני:
{{ציטוט|תוכן= ..כתיב: "נדדה שנת המלך", זה מלכו של עולם, וכי שינה יש לפניו. אלא, כשישראל חוטאין עושה עצמו כישן. שנאמר: "למה תישן ה'" (תהילים מד), וכשעשים רצונו, "הנה לא ינום ולא יישן" (תהילים קלא).|מקור= [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9758&st=&pgnum=389 ילקוט שמעוני אסתר ו, א].}} ועל דברי האריז"ל שכל מציאות הגזירה היתה בשל שנת מלכו של עולם שעניינה שאלקות נעלמת ונסתרת מהנבראים, ולכן עיקר ויסוד הנס התחיל בכך שנדדה שנתו של מלכו של עולם (שהתבטא בנדוד השינה של המלך [[אחשוורוש]]) והתחילה הצלת עם ישראל.
דבר שנגרם כתוצאה מ[[מסירות נפש|מסירות הנפש]] של בני ישראל באותה התקופה.

===לילה ההוא===
"לילה ההוא" רומז על עוצמת העלם וההסתר ששררה באותה התקופה. שני הבחינות [[יום]] ו[[לילה]] רומזות על שני תנועות באור האלוקי, יום מבטא את תנועת הגילוי וההתפשטות{{הערה|"ויקרא אלקים לאור יום" (בראשית א, ה).}} ([[חסד]]) ואילו הלילה מבטא את תנועת העלם וההסתר ([[גבורה]]). בשני תנועות אלו יש כפי שהן בבחינת "זה" וכפי שהן בבחינת "הוא". התואר "זה" נאמר על דבר העומד נוכח, ומשמעותו במובן של האור האלוקי הוא שתנועת ההתפשטות של אלקות באה בהתגלות בפועל (ששיך להצביע עליה ולומר זה), ואילו העניין של "ביום ההוא" היא דרגת ההתפשטות של אלקות כפי שהיא נמצאת בשרשה שכלולה עדיין בכח. וכן הוא גם בנוגע ל"לילה הזה" ול"לילה ההוא" שהם שני מצבים בתנועה של לילה גופא, כפי שהוא בא בפועל או כפי שהוא בכח. 

ושתי דרגות אלו של יום ולילה כפי שמתבטאים אצל האדם והנבראים הוא שבחינת יום מבטא את הגילוי האלוקי באופן של [[ראיה]] או [[השגה]] שכלית. וזהו בחינת "זה היום". אולם בחינת לילה הוא בחינת חשך ואפילה שאינו רואה כלום. כלומר, כי אף ש[[אמונה בה'|מאמין באלקות]] בכלל, אין זה נתפס במוחו בהשגה ולכן בחינה זו נחשבת ל"לילה". אולם גם בבחינת לילה יכול האדם להיות בבחינת "זה" והתגלות שיהיה בבחינת נוכח, והוא מחמת תוקף התאמתות האמונה שיאמין באמונה שלימה זכה וטהורה כאילו עיניו רואות ממש.{{הערה|תורה אור צד, ד.}}{{הערה|1=מאמרי אדמו"ר האמצעי [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16048&st=&pgnum=421&hilite= נ"ך עמוד תטו ואילך].}} אולם בעת שישנו העלם והסתר גדול עד שגם באמונה של האדם נופלים ספיקות נמצאת דרגת האלקות בבחינת "לילה ההוא".{{הערה|בלילה ההוא תשכ"ה ([[ספר המאמרים מלוקט]], הוצאה חדשה - [http://www.chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/12/76.htm חלק ג עמוד עו]).}}

באופן נוסף מבואר; כי כשההנהגה בעולם באה מהדרגה של "לילה הזה" על אף שתוצאתה תהיה העלם והסתר בעולם על האור האלוקי, ישנו נתינת כח לחוש ולהרגיש שישנו הסתר (אם כי האור וגילוי (יום) אינו מתגלה), אולם כשההנהגה נובעת מדרגת "לילה ההוא" (תנועת העלם כפי שהיא בשרשה באלקות) תוצאתה העלם והסתר לגמרי, עד שלא עולה על הדעת שישנו הסתר והעלם על אלקות ("שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר"{{הערה|ישעיה ה, כ.}}).{{הערה|דיבור המתחיל "בלילה ההוא" תשכ"ה (ספר המאמרים מלוקט (הוצאה חדשה - [http://www.chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/12/73.htm חלק ג עמוד עג ואילך]).}}

===נדדה שנת מלכו של עולם===
;גלות זמן שינה
בזמן הגלות אין השגחת הקב"ה לעמו ישראל גלויה, ולכן בזמן הגלות גוברים הצרות היות ואין הקב"ה רואה אותם (כביכול) ולכן אינו מצילם מהם. וזהו שאופן ההשגחה של הקב"ה על עם ישראל בזמן הגלות נמשלת לשינה, היות ובשעת השינה עצומות עיניו של האדם לכך נמשלת ההשגחה בזמן הגלות לשינה.{{הערה|שם=לב,א|1=[http://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/3591600 שיחת פורים תשל"ב שיחה א]}}

סיבה נוספת לכך שנמשל הגלות לשינה היא לפי שבזמן הגלות לא ניכרת בעולם מעלת עם ישראל.
מעלת עם ישראל הוא שבשבילם נברא העולם ומהם ועל ידם נמשכת החיות לכל העולמות והם כה[[מוח]] שבגוף שהוא ה[[כלי]] וה[[ממוצע]] שממנו נמשך החיות לכל הגוף{{הערה|שם=עטרת|ספר המאמרים עטר"ת עמוד שב.}}.
כמו כן ישראל הם [[בנים]] של הקב"ה ("בָּנִים אַתֶּם, לַה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א)) או לפחות [[עבד (תואר)|עבדים]] שלו.{{הערה|1=דיבור המתחיל "בלילה ההוא תשמ"ד" ספר המאמרים מלוקט (מהדורה חדשה [http://www.chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/13/index.htm חלק ג עמוד פ]).}}

בזמן הגלות לא ניכרות מעלות אלו מצד האור האלוקי ולכן לא ניכרת גם בעולם מעלת ישראל על כל ה[[נבראים]]. לכן גם נמשלת הגלות לשינה היות ובשעת השינה נמצאים כל [[כוחות הנפש]] אולם אינם פועלים בהתגלות ובתוקף, ומסיבה זו לא ניכרת מעלת הכוחות זו על זו ופעולתם היא בלתי סדר. 
כפי שניתן לחוש בחלומות שבשינה שתתכן שתגבר בהן הרגש על הגיון כך שיראה לו דברים בלתי הגיוניים ואף סותרים. וזאת היות ומאיר רק חיצוניות הכוחות ולא עצמותם לכן לא נרגש סמכות הגיון והמוחין בכוחות הנפש הנמוכים. וכך הוא גם השינה למעלה, שעניינה שהאור האלוקי מתעלה ונעלם בעצמותו ואינו מאיר בעולמות.
והאור שמאיר ומחייה את העולמות בזמן הגלות הוא רק חיצוניות האור. ולכן אין באור זה סדר ולא נרגש בדרגות הנמוכים מעלת הדרגות הגבוהים - המעלה שבנשמות ישראל. ויתירה מכך שעיקר התגברות הכוחות בזמן השינה הם הכוחות הנמוכים בנפש ולכן גם בזמן הגלות התגברות היא צל אומות העולם דווקא{{הערה|דיבור המתחיל "בלילה ההוא" תשמ"ג.}}.

סיבת השינה היא כדברי הילקוט "כשישראל אינם עושין רצונו עושה עצמו כישן", והיא [[מדה כנגד מדה|מידה כנגד מידה]] וכדברי חז"ל{{הערה|סוטה ח, ב.}} "במידה שאדם מודד, מודדין לו".
הנהגת ישראל בזמן הגלות נמשל לשינה וכדברי הזהר על הפסוק{{הערה|שיר השירים ה, ב.}}: "אני ישנה" "בגלותא"{{הערה|חלק ג' צה, א (הובא בהמאמר דשנת ה'ש"ת ס"ד – ע' 8). וראה תקוני זוהר תיקון ס"ט (קה, א) ש"אני ישנה" קאי על שכינתא בגלותא (הערה במאמר בלילה ההוא תשמ"ד).}}.
כביאור המפרשים{{הערה|מהרז"ו ויפה ענף לאסתר רבה פרשה ז, מהרש"א מגילה יג}} על דברי המן{{הערה|אסתר ג, ח.}} "יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים" "ישנו - מלשון שינה - מן המצוות"{{הערה|מסכת מגילה יג, ב. ילקוט שמעוני על הפסוק}}
והמשמעות בעבודה היא שבעת השינה נמצא האדם בשלמות אבל לא בגלוי כך ישראל לעתים כחם אינו גלוי אבל נמצא תמיד בשלמות{{הערה|שם=לב,א}}.
ועניין השינה מתבטא בכך שעבודת ה' שלהם הוא בבחינת חלום שמחבר דברים הסותרים יחד. בשעת התפילה הוא עוסק באהבת ה' ולאחרי זה שוכח לגמרי על התקשרותו באלקות{{הערה|שם=עטרת}}{{הערה|שם=תש|דיבור המתחיל "בלילה ההוא" ת"ש.}}.
וכמו כן כשלא ניכרת מעלתם של ישראל ואינם מתבדלים מבין שאר האומות בעסקם בענייני העולם, וזהו הרמז בדברי המן "ישנו עם אחד" שה"עם אחד" שלהם (העם המיוחד והמובדל) יושן ואינו ניכר בעת שנמצאים במצב של "מפוזר ומפורד '''בין''' העמים"{{הערה|שם=לב,א}}. 
----
{{להשלים}} 

;הנס שבנדוד השינה.
נדוד שנתו של הקב"ה נחשבת לנס ועד לעקרו של נס.
וכמה מעלות ועניינים יש בנס זה:

* '''גילוי ההשגחה העליונה''' - נס המגילה לא ביטל את הגלות אלא גילה את ההשגחה האלוקית שנמצא תמיד אף בזמן הגלות. והרי זה כדברי חז"ל במדרש {{הערה|שיר השירים רבה סוף פרשה ח.}} "'ודמה לך לצבי' מה צבי זה, בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה...ובשעה שאין עושים רצון הקב"ה מביט להם בעינו אחת, שנאמר{{הערה|תהילים ל"ג}}: הנה עין ה' אל יראיו." השגחה זו אם כי היא מלובשת בדרכי הטבע, ולכן ביחס ל[[גילויים]] היא נמוכה מההשגחה שבזמן הבית שהייתה השגחה גלויה, למרות זאת שרשה של השגחה זו היא למעלה מהשגחה הגלויה (ששרשה מ"עין אחת ד[[עתיק יומין|עתיקא]]") וזו הסיבה שגם בזמן של העלמות והסתרים - זמן הגלות - ישנה ההשגחה בכל תוקפה היות ושרשה ב[[עצם]] שלמעלה מגילויים.{{הערה|לקוטי שיחות חלק ז עמוד 42 ואילך ובהערה 29.}}

* '''התגלות הכוחות כפי שהם במקיף וכלולים בעצם''' נרמז בהמשך הפסוק "ספר הזרונות דברי הימים" ראה בת"ש ובתשמ"ג)(סוף בלילה ההוא תשמ"ו)

* '''גילוי שורש העלם ועצמותו שלמעלה מהעלם וגילוי''' - כאמור לעיל המצב הירוד בגלוי אלקות שהיה באותה התקופה תוארו "לילה ההוא", אולם שרשו הוא בכח ה[[צמצום]] של הקב"ה שנובע מתנועת העלם שב[[אור אין סוף]]. בכח הצמצום עצמו שרשו בכח הוא כפי שהוא בדרגת [[כח]] (לפני התגלותו ב[[פועל]]) והחידוש כשנדדה שנת המלך היא לא שהאיר דרגת ביום ההוא וביטל את הלילה, אלא שנתגלה שורש העלם של בלילה ההוא שהוא נובע מכח העלם של הקב"ה שכח זה נעלה מכל הגילויים.{{הערה|בלילה ההוא תשכ"ה אות ז.}}
:ויתירה מכך שהתגלות זו באה בהתלבשות בטבע העולם והוא דווקא בכח העצמות שלמעלה מהעלם וגילויים ולכן בכוחו לחבר את בלילה ההוא עם היום.{{הערה|בלילה ההוא תשכ"ה אות ח.}}

:*מצד עצם הגילוי - ובזה גופא:
::#החידוש שגם בזמן של חושך ולילה יש השגחה... והחידוש בזה גופא הוא משום שמעמדם של ישראל היה בשינה{{הערה|פורים תשל"ב. סוף בלילה ההוא תשמ"ו}}
::#הגילוי '''ב'''לילה ההוא ולא ביטל את הלילה - נס מלובש בטבע וכו'{{הערה|לקוטי שיחות חלק ז עמוד 42}}
הלשון "נדדה" מורה על כך שמצד סדר הדברים השינה היתה צריכה להמצאות אלא שהיא נדדה ממקומה והלכה.

:מסירות הנפש דישראל שהמשיכה את הגילוי;{{הערה|בלילה ההוא ת"ש ע' 9. בלילה ההוא תשכ"ה אות ז ח}}
{{טקסט מוסתר|בשביל עטרת - שם=עטרת, בשביל ת"ש - שם=תש, בשביל תשכ"ה - שם=תשכה, בשביל תשל"ב שיחה א - שם=לב,א, בשביל תשמד - שם-מד,}}{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:פורים]]