עריכת הדף "אשר גרוסמן" (פסקה)

===עם הרב [[מאיר שלמה ינובסקי]]===
מפורסם הסיפור שבברית של [[הרבי]] שהייתה בחוה"מ פסח, לא אכל ר' אשר (כי הקפיד שלא לאכול בפסח מחוץ לביתו). על כך אמר רב העיר, הרב [[מאיר שלמה ינובסקי]], סב הרבי, שמכיון שר' אשר הציל את חייו, לא יוכל להקפיד עליו.

הרב מאיר שלמה נתקף פעם במחלת הטיפוס, מחלה שהפילה חללים רבים בתקופה ההיא ולא הצליחו למצוא לה את התרופה המתאימה. מכיון שכך ובכדי למנוע את התפשטות המחלה, נוהגים היו השלטונות להוציא את החולים למחנה הסגר מבודד הרחק מהעיר. באין תרופה למחלתם,היו אומללים אלה מתפתלים ביסוריהם עד צאת נשמתם ר"ל. פרט לרופא אשר היה מבקר אצלם אחת ליום ונותן להם תרופה להשקיט כאביהם,לא הייתה לאיש שום גישה אליהם. וכך היו נופחים את נשמותיהם בודדים וגלמודים בימיהם האחרונים עלי אדמות. ככל השאר נלקח אף הוא - רבי מאיר שלמה למחנה ההסגר המרוחק מהעיר, בודד ומבודד וחסר אונים. בהויודע הדבר לידידו הנאמן ר' אשר גרוסמן. מיהר למחנה ההסגר וספר [[תניא]] בידו, באין אפשרות להכנס לחדרו נעמד ר' אשר ליד הפתח. והחל לקרוא בקול רם את [[אגרת הקודש - סימן י"א|סימן יא באגרת הקודש]] הפותחת במילים "להשכילך בינה", באגרת זו מבואר כי אין רע יורד מלמעלה, ועל האדם לשמוח בכל עת ושעה באמונתו בה' המטיב עמו בכל רגע וכו' והמאמין לא יחוש משום יסורין בעולם וכי הכל טוב בתכלית וכו'. בתום הקריאה עזב ר' אשר את המקום וחזר לביתו, כך חזר ונשנה המחזה במשך שלושים יום רצופים: מדי יום ביומו היה יוצא מן העיר אל מחנה ההסגר, וקורא בקול רם את הפרק התניא הנ"ל. בסופו של דבר הבריא רבי מאיר שלמה מן המחלה, וסיפר, שלאחר שבכל יום ויום, מיד לאחר קריאת פרק התניא, הרגיש שהוא הולך ונעשה יותר בריא {{הערה|אם בישראל, עמ' 37 (מפי המשפיע הרה"ח רבי מענדל פוטערפאס ע"ה).}}.