עריכת הדף "ארבעת השבויים" (פסקה)

=== תיאור המסע ===
בסביבות שנת ד'תש"נ הפליגו ארבעה תלמידי חכמים – [[רבי שמריהו]], [[רבי חושיאל]], [[רבי משה בן חנוך]] (עם אשתו ובנו חנוך), ורב רביעי ששמו אינו ידוע – מנמל בארי במטרה לקיים [[מצוות פדיון שבויים]]. במהלך ההפלגה נשבו על ידי שודד הים איבן רומחיז, המכונה ב[[סדר הקבלה]] גם בן דמאחין, ממונה על ציים בשירות עבד אל-רחמן אל-נאצר, מלך ישמעאל בספרד.

איבן רומחיז הגיע לנמל [[אלכסנדריה]] שב[[מצרים]], שם פדו יהודי המקום את רבי שמריהו כדי לקיים את מצוות פדיון שבויים. רבי שמריהו התיישב בעיר [[פוסטאט]] (סמוך ל[[קהיר]]) ומונה לרב הראשי של הקהילה.

איבן רומחיז המשיך ל[[קירואן]], שם פדו יהודי העיר את רבי חושיאל. בתחילה סירב רבי חושיאל לשמש כרב, מתוך רצון שחברו רבי שמריהו, שנולד בקירואן, ישוב לעירו וישמש בתפקיד. רבי חושיאל שלח איגרת לרבי שמריהו בפוסטאט וביקש ממנו לשמש כרב בקירואן, אך רבי שמריהו סירב להפליג מחדש מחשש לסכנה. לבסוף הסכים רבי חושיאל לשמש כרב בקירואן, התיישב בעיר וייסד ישיבה גדולה.

איבן רומחיז המשיך בדרכו לספרד ומכר שם את השבוי הרביעי, ששמו לא נשתמר. במהלך ההפלגה לספרד ניסה איבן רומחיז לפתות את אשתו של רבי משה בן חנוך, שהייתה ידועה ביופייה. היא שאלה את בעלה אם מי שמאבד עצמו לדעת בנסיבות אלו יזכה ל[[עולם הבא]], ורבי משה השיב בציטוט מפסוק בתהלים: "מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים"{{הערה|[[תהלים ס"ח|תהלים ס"ח]], פסוק כ"ג}}. כששמעה זאת, קפצה האישה לים.

האונייה עגנה ב[[קורדובה]] שבספרד, שם נפדו רבי משה ובנו חנוך על ידי הקהילה היהודית. הם השתתפו בשיעורים בישיבה המקומית מבלי להתבלט בוויכוחים, ולכן לא נודעה גדלותם בתחילה. באחד השיעורים, שבהם לימד רבי נתן, דיין העיר, זיהה רבי משה שגיאה בהוראה. לאחר השיעור העיר רבי משה, שהיה ידוע בקורדובה כ"השבוי", לרבי נתן על השגיאה. רבי נתן הכריז כי גדלותו התורנית של רבי משה עולה על שלו, הודיע כי לא ישמש עוד כדיין, וביקש למנות את רבי משה כדיין העיר.