עריכת הדף "אגרת הקודש - סימן כ"ז" (פסקה)

==סיכום==
'''אהובי אחיי'''
אמרו חז"ל, שצדיק המסתלק משאיר חיים לכל ("שבק חיים לכל חי", שבק תרגומו השאיר). מסביר אדמו"ר הזקן שהכוונה היא הן ברוחניות והן בגשמיות:

*'''ברוחניות:''' יכולים המקושרים אליו לקבל '''בפנימיות''' את חייו העצמיים ([[אמונה]] [[אהבה ויראה|יראה ואהבה]]).

*'''בעולם המעשה:'''
: א. הארה מעליית נשמתו פועלת על תלמידיו הרהורי תשובה והוספה במעשים טובים.
: ב. לאחר הסתלקותו מגין צדיק על העולם (בגשמיות) יותר מבחייו, והקרוב לו בחייו קודם לברכה.

ונמצא, שמכל הבחינות יכולים התלמידים להתקשר לצדיק אחרי הסתלקותו '''יותר''' מבחייו.

'''צדיקא דאתפטר'''

כאמור לעייל (במבוא) אגרת זו היא "ביאור" על הקודמת, אך לא ביאור המפשט אותה אלא אדרבה - המגלה בה עומק גדול יותר.

בתחילתה מוכיח [[אדמו"ר הזקן]] (מכמה פסוקים), את הנאמר באגרת שחיי הצדיק אינם בשריים (אלא אהבת ה', יראה ואמונה), ובהמשך מסביר כיצד יכולים תלמידיו לקבל מהם אחר הסתלקותו:

* '''קבלה הפנימית''' של עצם חיי הצדיק (שדובר עליה באגרת) היא '''מרוחו:''' לאחר ההסתלקות עולה רוח הצדיק '''לגן עדן''' (והיות ו[[אויר גן עדן]] מתפשט סביב כל{{הערה|מאחר ואויר גן עדן אינו מוגבל הוא מתפשט סביב '''כל''' אדם.}} אדם), ולכן כשמתקשר לרבו באהבה יכול לקבל משם את עצם רוח רבו.
* '''הארה באופן מקיף''' המביאה למעשים טובים (שדובר עליה באגרת) היא '''מנשמתו''' (העולה גבוה יותר, '''למעלה''' מגן עדן).