עריכת הדף "אגרת הקודש - סימן ט"ז" (פסקה)

==סיכום==
האגרת הולכת ומבארת (מהקל לכבד), מדוע ראוי לכל אחד ואחת לתת צדקה אפילו כשמעיקר הדין פטור, ואפילו יותר מכפי יכולתו:{{ש}}{{ש}}
'''מעיקר הדין''' מצווה התורה "וחי אחיך עמך": חיי הזולת קודמים לכל צרכי האדם.

'''לפנים משורת הדין''' (כגון שצרכי הזולת אינם חיי הנפש ממש):
:* א. '''מצד העתיד''', אם יקמץ גם איתו ינהגו כך מלמעלה (מדה כנגד מידה).
:* ב. '''מצד ההווה''', אם ירחם על הזולת ירחמו כך גם עליו.
:* ג. '''מצד העבר''', הצדקה מכפרת ומגינה מן הפורענות.

{{ש}}

וכל הנ"ל הוא הן לטוב והן למוטב:
:* '''לטוב''' - לנותן הקב"ה מחזיר כפליים.
:* '''ולמוטב''' - המעלים עיניו יחוש לעונש.