עריכת הדף "תומכי תמימים לוד" (פסקה)

===התייסדות הישיבה בפרדס===
[[קובץ:בניין ישיבת לוד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבנה הישיבה הראשון]]
[[קובץ:הישיבה בפרדס.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבנה הישיבה בפרדס - תמונה מהימים ההם]]
 
בראשית שנת [[תש"ט]], קבוצת חסידי חב"ד אשר עלו ל[[ארץ הקודש]], בברכתו של [[אדמו"ר הריי"צ]] לאחר שהצליחו לצאת מ[[רוסיה]] הסובייטית ב[[יציאת רוסיה תש"ו|בריחה הידועה דרך לבוב]], ולאחר תקופה במחנות באירופה, ביקשו לגור במקום קבוע והגיעו לארץ הקודש. העולים הטריים שחינכו ב[[רוסיה]] בחירוף נפש את ילדיהם בדרכי היהדות והחסידות, עמדו מול מציאות שבה אין מוסד לימודים ראוי לחינוך ילדיהם. באותם ימים פעלה ישיבת "[[אחי תמימים תל אביב]]" בה למדו כמאה תלמידים מהם עולים טריים, וב[[ירושלים]] פעלה ישיבת "[[תורת אמת]]", אך בשתי מוסדות אלו היו התפוסה מלאה ולא יכלו לקלוט את הנערים והבחורים שהגיעו זה עתה מרוסיה, ובתוכנית העתידית הקרובה - עליית חסידים נוספת.
 
בתחילת [[חודש שבט]] תש"ט, התיישבו שלוש עשרה משפחות חב"דיות ובהם משפחת הרב [[שרגא מלך קפלן]], הרב [[אריה זאב ליפסקר]], הרב [[דב בעריש רוזנברג]] ועוד בקצה העיר לוד בסמיכות לתחנת הרכבת. משפחות אלו השתכנו בבתים שהיו שייכים למשפחות ערביות שבעת [[מלחמת השחרור]] נמלטו מהמקום. התיישבות זו הייתה הגרעין שממנו צמח בעתיד שיכון חב"ד ומוסדותיו.
 
בימים בהם החלה ההתיישבות הגיע הת' [[זושא וילימובסקי]] מתלמידי אחי תמימים תל אביב, ללוד ושם לב לבניין נטוש בן שלוש קומות בפרדס ממערב לשיכון ששימש בעבר כבית מלון קטן. לדידו בניין זה התאים בדיוק לצרכי הישיבה. ללא קבלת רישיון הוא נכנס לבניין, נעל את דלת הבניין והכריז על הקמת ישיבת [[תומכי תמימים]] במקום. תוך ימים ספורים הביא ר' זושא ריהוט מינימאלי וכך הוקמה הישיבה כאשר הרב [[שרגא מלך קפלן]] משמש כ[[ר"מ]] הראשון. הישיבה כונתה בשם "הפרדס" מפני מיקומה במרכז פרדס תפוזים. 

כעבור שבועיים מהקמת הישיבה, הגיעו אל הבניין שני פקידי סוכנות. אלה הביעו תדהמתם ממה שעיניהם רואות, שכן בנין זה היה מיועד להיות מרכז קליטה לזוגות צעירים. הבחורים הסבירו להם שבמקום פועלת ישיבה, ושלחו אותם לר' זושא שכיהן כמנהל הישיבה. הפקידים פנו אל ר' זושא שישב באותה עת במשרדו במקום. לשאלתם מי נתן לו רשות להכניס תלמידים למבנה הזה, ענה ר' זושא שיש לו אישור מהמושל הצבאי של האיזור. פקידי הסוכנות ביקשו לראות את האישור, אך הוא אמר להם שהאישור נמצא במקום אחר, והזמינם בביטחון רב לבוא אחריו כדי לראות את האישור. כששמעו את נימת הדיבור הבטוח, וויתרו לו על הצגת האישור ועזבו את המקום. עד מהרה התברר כי מן השמים כיוונו אותו לגלגל זכות למקום זכאי. [[אדמו"ר הריי"צ]] בביקורו בארץ הקודש כעשרים שנה קודם לכן בשנת [[תרפ"ט]], בשעה שהגיע ברכבת מאלכסנדריה שב[[מצרים]] ללוד בדרכו ל[[ירושלים]], הצביע על המבנה המדובר ואמר שזה יהיה מקום לישיבה וללימוד תורה{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], [[הפרטיזן]], פרק ז - מייסד תומכי תמימים בלוד, [[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], חלק א' עמוד 34}}.
וכך קמה ישיבה ובה נכללו גם תלמידים בגיל תלמוד תורה, ולמוסדות אלו התקבצו ובאו תלמידים חב"דיים, עולים ואחרים מכל רחבי ארץ הקודש{{הערה|אדמו"ר הריי"צ הורה להנהלת הישיבה והת"ת לעמוד בקשר עם אנ"ש במקומות אחרים באה"ק, כדי להרחיב מספר התלמידים. אגרות קודש חלק י אגרת ג'תקלט}}, ותוך זמן קצר בישיבה ובתלמוד תורה למדו מאות תלמידים.
 
האגרות הראשונות מאת [[אדמו"ר הריי"צ]] ביחס להתייסדות הישיבה בלוד, הן מיום י"ט באדר תש"ט. אגרת אחת ממוענת אל הרב מיילך קפלן והאחרת אל הרב זושא וילימובסקי. באגרות אלו הרבי מעורר אותם להמשיך בפעילות להחזקת הישיבה בתקווה להתרחבות בעתיד{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק י ע' קכג, [[זושא וולף]], [[ימי תמימים]], חלק א' עמוד 34}}.

כך נוסדה ישיבת "תומכי תמימים" המרכזית בלוד, אותה ניהל ר' זושא וילימובסקי וזמן קצר לאחר הקמתה, הישיבה קיבלה את חסות [[אגודת חסידי חב"ד באה"ק]] בראשות הרב [[אליעזר קרסיק]] ופעלה על פי הוראות אדמו"ר הריי"צ ו[[הרבי]]{{הערה|[[שניאור זלמן ברגר]], הפרטיזן תשס"ה, פרק ז}}.